אירופה תובעת מקום ליד השולחן, אבל תלויה ברצון טראמפ

אחרי שבועות שבהם הייתה שק חבטות גלובלי, שבהם נשיא ארה"ב טראמפ הנחית עליה מהלומה אחרי מהלומה ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב חגג את "חוסר הרלוונטיות" שלה, ניסתה השבוע אירופה להילחם על מקומה בזירה הבינלאומית. בניסיון להפגין קול מאוחד – מתואם בין ברלין, פריז ולונדון – באמצעות הצהרות חסרות-תקדים לגבי הגדלת ההוצאות הביטחוניות והצגה של לכידות שורות, ניסתה היבשת לעלות להתקפה.

● פרשנות | תמורת סיוע צבאי: טראמפ רוצה "טריליון דולר" של מינרלים מאדמת אוקראינה 
● WSJ | בדרך להפוך למדינה ה־51? אחרי שנים של ידידות ארוכה, ארה"ב וקנדה מתקוטטות 

מי שהוביל את המאמצים ופתח את השבוע היה נשיא צרפת עמנואל מקרון, שפילס את דרכו להיות המנהיג האירופי הראשון שמתקבל בבית הלבן של טראמפ. הוא עשה זאת על חשבון ראש הממשלה הבריטי קיר סטארמר, שהגיע לוושינגטון רק בחמישי לפגישה עם הנשיא האמריקאי, ובשם האירועים הדחופים שקורים בחזית האוקראינית-רוסית.

כשהוא שואב ביטחון מפסגת החירום שכינס בשבוע שעבר בפריז, של מועדון המדינות החשובות באיחוד, היה מקרון באופן מלא בסביבתו הטבעית. הוא הגיע לחדר הסגלגל והתנהג בו כמו בעל הבית. הוא תיקן את טראמפ לגבי אחריותה של רוסיה למלחמה, הניח עליו יד בהחלטיות, והבהיר כי האיחוד האירופי תמך כספית באוקראינה יותר מארה"ב. זו הייתה הופעה מוצלחת מצד הנשיא הצרפתי, למרות שהוא וטראמפ עדיין לא הצליחו לפצח כיצד ללחוץ ידיים כמו שני פוליטיקאים נורמלים.

שתי המטרות של מקרון

מקרון הגיע לוושינגטון לשתי מטרות עיקריות; הראשונה הייתה להבטיח מעורבות אירופית במשא ומתן על הסכם שלום או הפסקת אש בין רוסיה לאוקראינה – לדאוג למקום סביב שולחן הדיונים לאיחוד האירופי – והשנייה הייתה להבטיח ערבויות ביטחוניות אמריקאיות לכל הסכם שיכונן.

למקרון יש שעות פוטין רבות. סרט דוקומנטרי שצולם מאחורי הקלעים ב-2022 הראה כמה הכנות ביצע לפני שיחות עם המנהיג הרוסי. הוא ניסה לקחת על עצמו את התפקיד של אנגלה מרקל אחרי הפלישה הרוסית לקרים ב-2014, ונכשל. "ראינו שבעבר, ללא ערבויות ביטחוניות אמריקאיות, רוסיה פשוט אינה מורתעת", אמר הנשיא הצרפתי בבית הלבן.

מקרון נהנה לשחק את תפקיד המגן החדש של אירופה, ומי שאמור לייצג אותה על הבמה הבינלאומית. ככזה, הוא הבטיח לשלוח כוחות אירופיים לאוקראינה לניטור הפסקת האש (אך לא לחזית) וכן להמשיך ולתמוך במדינה מבחינה צבאית וכלכלית. בעידן הנוכחי שבו הכוח הצבאי הוא חזות הכול, ובתור המעצמה הגרעינית היחידה באיחוד האירופי, זהו אולי התפקיד הטבעי של נשיא צרפת.

ההתאוששות האירופית נמשכה השבוע כאשר שקע אבק המדגמים בגרמניה, והתברר כי פרידריך מרץ הוא זה שיקים את הקואליציה הבאה בגרמניה. בניגוד למצב בצרפת או בהולנד, או לאוסטריה, המערכת הפוליטית בגרמניה לא רוסקה לחלוטין על ידי נושאים כמו הגירה וכלכלה. נותר מרכז, קואליציה אפשרית, שמרץ יכול להקים. היציבות האפשרית של גרמניה, התיאום המחודש עם פריז אחרי שנות ההזנחה של הקנצלר היוצא אולף שולץ, הם בבחינת הצלחה לאיחוד האירופי. ללא גרמניה חזקה, הוא הלך ונחלש.

גם מרץ לא היסס להביע עמדות תקיפות בנוגע לצורך של אירופה לדאוג לעצמה. "אני לא מאמין שאני אומר את זה כאן בטלוויזיה", אמר אחרי ההכרזה על הניצחון, "אבל לא ניתן יותר לסמוך על ארה"ב שתיחלץ לעזרתנו במקרה של מלחמה". כדי להראות את הנחישות הגרמנית המחודשת "לקחת את עצמה בידיים", הוא אפילו בודק אפשרות ליצור קרן צבאית חוץ-תקציבית של 200 מיליארד אירו בעזרת הפרלמנט היוצא. זה יעלה את ההוצאה הגרמנית על ביטחון הרבה מעבר ל-2% הנדרשים כעת על ידי נאט"ו. על הדרך, רמז מרץ כי גרמניה עשויה לוותר על המטרייה הגרעינית של ארה"ב, שמציבה כמה עשרות פצצות אטום וטילים בבסיסים במערב המדינה, ולעבור לסמוך על צרפת. עד כדי כך השתנו הזמנים.

ההוצאות הצבאיות עולות

הודעות בנוגע להתחמשות מחודשת זרמו גם ממקומות אחרים. דנמרק הודיעה כי היא תקפיץ את ההוצאה הצבאית שלה ב-7 מיליארד אירו בשנתיים הקרובות. היא גם הודיעה על שיתוף פעולה חדש עם נורבגיה בתחום הביטחון באזור הארקטי. גם במקרה הזה הקטליזטור היה טראמפ, והאיומים שלו להשתלט על גרינלנד בשם השמירה על שלום עולמי.

בבריטניה, ראש הממשלה הודיע ערב נסיעתו לוושינגטון כי הממלכה המאוחדת תגדיל מיידית את תקציב הביטחון שלה ל-2.5%, והיא שואפת להגיע בשנים הקרובות ל-3%. בריטניה מקיימת דיאלוג מתקדם עם אירופה על ברית הגנה משותפת, ועל הצטרפות לתוכנית של אירופה להקים קרן התחמשות בשווי מאות מיליארדי אירו. "כוח צבאי הוא הדבר החשוב ביותר כעת", אמר סטארמר ערב פגישתו עם טראמפ, וקיצץ בתקציב הסיוע ההומניטרי הגלובלי של בריטניה, כדי לממן את ההתחמשות של המדינה. גם סטארמר הבהיר כי ידרוש מארה"ב מעורבות בהסכם שלום באוקראינה.

האם המאמץ האירופי הצליח? הסימנים הראשונים מראים שלא. אחרי הפגישה של מקרון בבית הלבן, כלי התקשורת ביבשת הרבו בשבחים לנשיא הצרפתי. "מקרון העניק קול לאירופה בבית הלבן", הכריז ה-FAZ הגרמני. "הלוחש לטראמפ", הכתיר אותו ה"גרדיאן". הוא עצמו אמר, כי "אני חושב שהביקור היה נקודת מפנה". הוא אפילו ניסה למנוע מטראמפ להסלים את מלחמת הסחר מול האיחוד האירופי. "איך רוצים שנוציא יותר על ביטחון בעיצומה של מלחמת סחר?", תהה בקול רם בוושינגטון בפני הנשיא.

האסימון האירופי נפל

אבל ביום חמישי התברר כי טראמפ לא שינה את עמדתו, מבחינה פומבית לפחות. הוא התפאר בהסכם לניצול המינרלים והנפט האוקראיניים בעתיד, ואמר כי ארה"ב לא תציע ערבויות ביטחוניות משמעותיות לקייב בתמורה לכך. "זה התפקיד של אירופה, משום שהם השכנים שלהם", אמר. הוא גם פסל קטגורית את ההצטרפות העתידית של אוקראינה לנאט"ו.

הוא חזר והשתלח באיחוד האירופי. "הוא נוסד כדי לדפוק אותנו", אמר טראמפ בהערות לעיתונאים ערב ישיבת הקבינט הראשונה של ממשלו, "אבל עכשיו אני הנשיא". הוא הודיע על מכסי מגן של 25% ש"יוכרזו בקרוב מאוד" על היבוא מאירופה. פגישה מתוכננת של נציגת האיחוד לענייני חוץ, קאיה קאלאס, עם שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו בוטלה על ידי הצד האמריקאי במפתיע.

אלה אינם סימנים טובים בנוגע למעמדה של אירופה. האסימון האירופי אולי נפל, אבל ייקח הרבה זמן להפוך הצהרות למציאות. בזמן הזה, התיאבון הרוסי יכול להתגבר. גם אם ההוצאה הביטחונית שלה תגדל, אירופה צריכה מהפכת ערכים של ממש כדי לגבש צבאות לוחמים. מכון מחקר כלכלי גרמני העריך כי דרושים עוד 300 אלף חיילים אירופים כדי לגבש כוח צבאי שיוכל להתמודד עם רוסיה, אם ארה"ב תנטוש אותה. מקרון, מרץ וסטארמר הבהירו מה עמדתה של אירופה ביחס לאוקראינה. כעת נותר לראות מה הייתה ההשפעה של השבוע הנוכחי על המדיניות האמריקאית. הכדור מעולם לא עזב את הבית הלבן.