סילבי קשת, עיתונאית ופובליציסטית, שנודעה בעיקר בשל טורה הפוליטי-חברתי "חץ מסילבי קשת", שפורסם תחילה ב"הארץ" ואחר כך במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", הלכה אמש (שלישי) לעולמה בגיל 94.
קשת עבדה במגזין "עולם הקולנוע" ואחר כך החלה לעבוד כמגיהה בעיתון "העולם הזה", זאת לאחר שמחתה בפני אורי אבנרי על שפרסם מודעת "דרושים" בלשון זכר בלבד, עם השימוש במילה "מגיה" במקום המילה "מגיהה". ב"העולם הזה" החלה לכתוב ביקורת קולנוע וטור פרובוקטיבי בשם "מכתבים לרותי", בו הוזמנו הקוראים לשלוח לקשת מכתבים עם שאלות, וזו הייתה משיבה להם בבוטות וחריפות.
לאחר מכן כתבה את טור הרכילות הפוליטית "ציפור לחשה לי…", שהתבלט גם הוא בפרסומים נשכניים וביקורתיים, דבר שייחד אותה מעיתונאים אחרים והקנה לה גם אהדה מחד גיסא, אך גם (ובעיקר) תגובות שליליות וזועמות מאידך גיסא.
ב-1955 עברה קשת ל"ידיעות אחרונות". ב-1964 עברה לכתוב במוסף השבועי ב"הארץ" מאמרים פוליטיים שהמשיכו את קו הבוטות והנשכנות שבא לידי ביטוי ב"מכתבים לרותי" ו"ציפור לחשה לי…", והחל מגיליון 16 הפכו מאמרים אלו לטור קבוע בשם "חץ מסילבי קשת".
ברשימתה "המלאך רפאל" כתבה כנגד יצחק רפאל, מראשי המפד"ל, בעת שגולדה מאיר, ניסתה למנותו כשר בממשלתה. רפאל הגיש תביעת דיבה כנגד קשת והמשפט, שהתנהל במשך כשלושה חודשים, היה מדובר מאוד בתקשורת. לבסוף הושגה פשרה בין הצדדים בין כותלי בית המשפט. השבועון האמריקני "טיים" הקדיש לה כתבה אוהדת ביולי 1970. לאחר מערכת יחסים מינית עם עורך העיתון, גרשום שוקן, נאלצה בסוף 1970 לעזוב את העיתון וחזרה ל"ידיעות אחרונות".
ב-2005 פרשה מ"ידיעות אחרונות". מאז פרישתה, הייתה קשת פעילה בפייסבוק וברשת X (טוויטר לשעבר), ופרסמה פוסטים רבים מדי יום.
