רבות דובר בשבחו של הסכם ממון, עליו חותמים בני זוג לפני נישואין, זאת, בפרט כשיחסי הכוחות הכלכליים אינם שווים. חתימה על הסכם ממון ואישורו כדין, אמורים למנוע מבן/בת הזוג לקבל לעת גירושין, רכוש נפרד – רכוש ששייך לצד השני, בהתאם להסכם הממון.
בעקבות החתימה על הסכם ממון ואישורו, נוצרת הסתמכות של שני הצדדים החתומים עליו, כי ההסכם אכן יקוים ויכובד. מדובר באינטרס שיש להגן עליו.
אך האם הסכם ממון חתום ומאושר הוא אכן סוף פסוק?
הסכמים ניתן לשנות, כאשר שני הצדדים מסכימים על כך, אך הבעיה מתעוררת, כאשר אחד מן הצדדים מעוניין בקיום ההסכם ובאכיפתו, בעוד השני מעוניין להתנער ממנו ולבטלו.
בפסיקה התעוררה מספר פעמים שאלה ייחודית, שעסקה בשינוי הסכם ממון בהתנהגות. לפי סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קיימת דרישת כתב בהתייחס להסכם ממון ולשינויו. אם כך, כיצד ניתן להעלות על הדעת לשנות הסכם, בהתנהגות ולא בכתב?
ראשית, יש לאבחן בין הסכם ממון לבין הסכם גירושין. בעוד הסכם גירושין סותם את הגולל על מערכת היחסים הזוגית ובא לעולם בעקבות סיומה, הסכם ממון נכתב לרוב בתחילתה של מערכת יחסים ולשם מיסודה, בהתאם לעיקרון : "קווה לטוב ביותר, אך צפה לרע מכל".
בפסק דין אגברה, הצדדים התגרשו וחתמו על הסכם גירושין. הגבר נישא מחדש אך לאחר מכן, התגרש וחזר לחיות ללא נישואין עם אשתו הראשונה, במשך שמונה עשרה שנים. או אז, הצדדים נפרדו בשנית. האישה דרשה מזונות מן הגבר מכוח הסכם הגירושין, שנחתם כשני עשורים קודם לכן, עת הצדדים התגרשו. הגבר תבע לבטל את פסק הדין אשר אישר את הסכם הגירושין ולחילופין, תבע להפחית את דמי המזונות. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת הגבר. על כך הוגש ערעור לביהמ"ש העליון. העליון דן בשאלה, האם חייהם המשותפים של הצדדים הפקיעו את החוזה והאם בהתנהגותם, הם למעשה ביטלו מכללא את הסכם הגירושין. בית המשפט העליון פסק, כי ייתכן ביטול הדדי של חוזה, על ידי התנהגות הצדדים. נקבע, כי חזרת הצדדים לחיים משותפים, עולה כדי כוונה לבטל את ההסכם בו המערער התחייב לשלם את מזונות זוגתו. הסכם הגירושין נעשה, בעת שהצדדים צפו כי חייהם יתנהלו בנפרד ובמקום זאת, הם גרו ביחד במשך 18 שנים נוספות. ברי כי עסקינן בשינוי התנהגות היורד לשורש העניין וצדק בית המשפט העליון בפסיקתו. עם זאת, עולה השאלה מדוע הצדדים לא פנו לביטול הסכם הגירושין לאורך כל השנים במהלכן חיו ביחד.
כאשר בני זוג מבקשים לחתום על הסכם ממון, הם עומדים בפתחם של חיים חדשים עבורם. הם יודעים מה הם מבקשים בנקודת זמן ראשונית זו, לרוב, בטרם הביאו ילדים משותפים לעולם והם מנסים לצפות את העתיד. אלא שהחיים כמו שהחיים נוהגים לעשות – קורים.
אנשים משתנים, הצרכים שלהם משתנים ויכולות, הן כלכליות, הן פיזיות והן מנטליות משתנות לאורך השנים. צדדים שבוחרים במודע לחיות בהפרדה רכושית ואף חותמים על הסכם ממון בגין כך, לאו דווקא חיים את חייהם בפנקסנות אינסופית, תוך שהם מאזנים ביניהם כל שקל. יחד עם זאת, אין בהתנהגותם תוך כדי נישואין, כדי לבטל את הסכם הממון, או כדי להפחית מתוקפו.
במאי 2024, נתן ביהמ"ש המחוזי מרכז פס"ד בערעור, אשר נסוב סביב מספר סוגיות ביניהן, קביעת ביהמ"ש לענייני משפחה, כי הסכם הממון שנחתם בין הצדדים ואושר כדין, נזנח בהתנהגות על ידי בני הזוג.
עסקינן בבני זוג, אשר חתמו על הסכם ממון והסכם לכבוד הדדי בטרם נישאו. האישה הגישה תביעה לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים. לטענת האישה, הצדדים זנחו את ההסכם בהתנהגותם ונהגו ברכוש בשותפות מלאה. על כן לדידה, יש לאזן את רכוש הצדדים באופן שווה ואין לקיים את הוראות הסכם הממון.
הגבר טען, כי יש לקיים את הוראות הסכם, אשר אושר כדין ולא בוטל מעולם. בהסכם נקבע, כי יתקיים משטר של הפרדה רכושית בין הצדדים. עוד במסגרת ההסכם, נקבע בין היתר, כי כל צד יהיה הבעלים של הרכוש הרשום על שמו וכי הרכוש הרשום על שם שני הצדדים, יחולק בהתאם להשקעת כל אחד מן הצדדים בנכס. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע, כי הצדדים התנהלו בשיתוף מתחילת הנישואים. מסיבה זו ועוד, קבע ביהמ"ש לענייני משפחה כי מדובר במקרה חריג, על פיו ניתן ללמוד כי הצדדים זנחו את הסכם הממון, בהסתמך על התנהגותם. על כך, בין היתר, נסוב הערעור שהגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז.
בנוגע לסוגייה הרכושית, המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי. הוא קבע, כי הסכם הממון לא בוטל בהתנהגות הצדדים. כפי שעלה מסקירה שערך המחוזי בפסק דינו, אודות ביטול הסכם ממון בהתנהגות, בתי המשפט יבטלו הסכם ממון על סמך התנהגות, רק במקרים חריגים ונדירים ביותר. במקרה הנדון, הצדדים נהגו לעיתים בשיתוף, אך לא היה בכך כדי לוותר על ההסכמות אליהן הגיעו במסגרת הסכם הממון באופן גורף, שכן "אין כל מקום ללמוד מאותם מקרי שיתוף ספציפיים בהם רצה אחד מבני הזוג לשתף את משנהו ברכושו משום הסכמה גורפת לביטול כלל הוראות ההסכם… רשאי אדם לחלוק ברכוש מסויים השייך לו עם בן זוגו, אך לא לחלוק עימו ברכוש אחר השייך לו, ועצם ההסכמה לחלוקה מסויימת אינה מאיינת את הסכם הממון בכללותו." המחוזי קבע, כי הסכם הממון יוותר על כנו, אלא שבעקבות הסכמות פרטניות לשיתוף בנכסים מסוימים, יאוזנו זכויות נוספות על הזכויות שהיו אמורות להתאזן, אם הצדדים היו נוהגים על פי ההסכם בדווקנות.
לתפיסתנו, הסכם ממון נועד בין השאר לאפשר לבני הזוג לחיות יחדיו במהלך נישואיהם, או חייהם כידועים בציבור, בשיתוף ככל שיחפצו בכך. ההגנה של הסכם הממון על הרכוש, ניתנת עובר לאירוע הפרוד והגירושין ולשם כך יש להסכם הממון זכות קיום. תפיסה אשר קובעת, כי יש לבטל הסכם ממון בהתנהגות, מעקרת אותו מן היסוד, מבטלת את ההסתמכות על הסכם הממון ופוגעת בו מעיקרא. ההגנה שכל אחד מבני הזוג מבקש לעצמו היא כזו, אשר נותנת לו או לה את הזכות לקבל את הרכוש הנפרד ששייך להם לפי הסכם הממון, לעת גירושין. זאת, כפי שנכתב, נחתם ואושר בהסכם הממון. על כן, טוב יעשו בתי המשפט, אם לא יפסקו כי הסכם ממון או חלקו בוטלו בהתנהגות במהלך הנישואין, שאחרת הם פוסקים בניגוד לדרישת הכתב המהותית להסכם הממון, לאישור שניתן ע"י נוטריון או ע"י ביהמ"ש וייווצר קושי להסתמך על הסכמי ממון, שחשיבותם לזכות היסוד של האדם על קניינו, גם לאחר נישואיו, היא עצומה.
