דניאלה גלבוע במסר ראשון: "תודה שחיכיתם לי ושהמשכתם להתפלל בשבילי"

דניאלה גלבוע, שנחטפה ממוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר והוחזרה בפעימה השנייה של עסקת החטופים, כתבה הבוקר (ראשון) פוסט באינסטגרם, ובו סיפרה על תחושותיה ועל תקופת השבי. "איזו שנה הזויה עברה עליי, אני לא יודעת מאיפה להתחיל", כתבה. "אני חושבת שקודם כול אגיד תודה לאנשים שבמשך שנה ושלושה חודשים תמכו במשפחה שלי, שלא עזבו ולא התייאשו או איבדו תקווה.

"תודה שחיכיתם לי, תודה שלא האמנתם לשמועות הנוראיות, תודה שהמשכתם להתפלל בשבילי במשך כל התקופה הזו. זאת הייתה הבקשה האחרונה שלי לפני שנחטפתי. לא רציתי להתייאש ולהיפרד, אז במקום זאת התפללתי והאמנתי בכל ליבי שהסוף שלי הוא לא שם, במיגונית הזאת.

"התפללתי על כל הבנות שאיתי במשך חצי שעה, כי הרגשתי שלא הייתי יכולה לעשות שום דבר יותר טוב חוץ מזה באותו הזמן. לא יכולתי להיאחז בביטחון שאולי ייתן לי הצבא ואולי יבוא להגן עליי, לא להיאחז בביטחון שאולי תיתן לי המיגונית, כי לא מדובר רק בטילים, ולא להיאחז באותו רגע גם בבנות הבודדות שהיו חמושות.

"ידעתי שהדבר היחידי שיכול להציל אותנו זה האמונה. אתמול בבוקר קראנו אני, קרינה, נעמה, לירי ואגם את ברכת הגומל בבית הכנסת. לרגע הזה חיכיתי מהיום ששרדתי את 7 באוקטובר. להודות להשם שנגד כל הסיכויים הציל אותנו מהדבר הנורא מכול. לפני שמונה ימים, אחרי 477 ימים בשבי, נפגשתי סוף סוף עם האהובים שלי, עם המשפחה שחשבתי עליה ודאגתי לה יותר משדאגתי לעצמי. עם האנשים שהיו איתי שם אומנם לא פיזית אבל בלב, שלא ויתרו ועשו הכול כדי שאחזור. הם חיזקו אותי כל הזמן אפילו בלי שהם ידעו. תודה לכם משפחה יקרה שלי. תודה לכם חברים וחברות אהובים שנלחמו עלי עד שאחזור".

גלבוע הודתה לבן זוגה: "תודה לך רועיקו שלי, אהבת חיי, שנתן לי כוח כל כך גדול מרחוק. היית בא לי בחלומות, במחשבות שלי כל שעה ביום. היינו יותר משנה ביחד בלב וברוח. אני אוהבת אותך. ותודה לכל החיילים הגיבורים שנלחמו באומץ לב ענק ולאלו שמסרו את נפשם במטרה אחת גדולה מול העיניים: למצוא ולהחזיר את כולם הביתה. את כל אחד ואחת מאיתנו. אני כל כך מעריכה ואוהבת אתכם ושולחת לכם חיזוקים גם להמשך, אתם אלופים.

"בעזרת השם ממש עוד מעט נזכה לראות את כולם, את כל החטופים החיים והמתים, בבית עם המשפחות והאהובים שלהם שוב. אסור לוותר עכשיו, זה עוד לא נגמר כי יש עדיין אנשים שצריכים לחזור ומי כמוני יודעת שאתם, עם ישראל, אלה שנלחמים בכל הכוח נותנים להם את התקווה הקטנה בחושך הגדול. חשוב לי לסיים ולהגיד שאני מודה על ההזדמנות המדהימה שקיבלתי לחיות ולהנציח את כל החברות והחברים שנרצחו באכזריות מהחמ״ל ומנחל עוז, יהי זכרם ברוך, ולא אפסיק עד סוף חיי. אוהבת אתכם מאוד, דניאלה".