בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת התפתחו רעיונות עיצוביים חדשים שהדגישו פתיחות ונוחות. אדריכלים ומעצבי פנים כמו פרנק לויד רייט וג'וזף אייכלר החלו לתכנן בתים עם חללים פתוחים ושילוב של המטבח עם אזורי המגורים והאוכל. הרעיון היה ליצור חלל שבו כל בני המשפחה יכולים להיות בקשר זה עם זה, גם בזמן הבישול והאכילה.
הקונספט התפשט והפך לפופולרי יותר בשנות ה-70 וה-80. בתים רבים תוכננו עם מטבחים פתוחים, והמושג "חלל מגורים פתוח" החל להתגבש. בתקופה זו, המודעות לעיצוב פנים החלה לעלות, והמגזינים והתקשורת החלו לקדם את היתרונות של המטבח הפתוח.
הסגנון המשיך להתפתח והשתכלל, כאשר הטכנולוגיה המתקדמת של שנות ה-90 וה-2000 בתחום הבנייה והעיצוב אפשרה יצירת חללים פתוחים ויעילים יותר. הודות ליתרונות משמעותיים כמו אור טבעי, תחושת מרחב, שיפור האינטראקציה המשפחתית והחברתית בזמן בישול ואכילה, גמישות בעיצוב והגדלת ערך הבית, המטבחים הפתוחים הפכו לסטנדרט בבנייה חדשה ושיפוצים, במיוחד בבתים משפחתיים ובדירות יוקרה.
במילניום ה-3, המטבח הפתוח הפך לחלק בלתי נפרד מהעיצוב המודרני. המעבר לעבודה מהבית והעלייה במודעות לבריאות ואיכות חיים תרמו להמשך הפופולריות של המטבחים הפתוחים. כיום, המטבח הפתוח אינו רק מגמה עיצובית, אלא חלק מאורח חיים שבו הדגש הוא על קהילה, נגישות ונוחות.
מעטים זוכרים את מטבחי העבר הקטנים עם הקירות הכהים שהופרדו משאר חללי הבית, ימשו בעיקר לבישול ואובזרו רק במכשירי חשמל בסיסיים, כמו תנור, כיריים ומקרר.
עם תכנון נכון חכם של האחסון, בחירת חומרים טבעיים כמו עץ ואבן וצבעים נייטרלים, יצירת אזורי פעילות מוגדרים (לבישול, אכילה ובידור) והשקעה בתאורה, א ניתן להפוך את המטבח הפתוח לחלל אולטימטיבי שיהיה לב הבית, מקום בו כל המשפחה נהנית לבלות יחד.
