הישראלים אוהבים את ישראל כמעט באותה מידה שהם אוהבים להתלונן עליה: על יוקר המחייה, על המצב הביטחוני, על 120 חסרי תועלת מתחלפים שמנהלים לנו את החיים, על מה לא בעצם?
הצער לצד השמחה, החגיגות לצד האבל – ישראל היא מדינה שנעה בחדות בין שני הקצוות, מדינה דו-קוטבית. בין בלדות קורעות לב של יום הזיכרון – לבין שירי המסיבות המקפיצים של יום העצמאות.
המלחמה שאף פעם לא די לה, מאות החללים והנרצחים שנוספו בשנה האחרונה, השסעים והשיסוע החברתי, וגם האירועים של הימים האחרונים: הפוגרום שעברו בערב יום הזיכרון ישראלים שהגיעו לבית כנסת ברעננה לצפות בטקס המשותף ושריפות הענק שפרצו בהרי ירושלים. זוהי רק רשימה קצרה למה השנה (כמו בשנה שעברה, ובמידה רבה גם השנה שלפניה) להרבה אנשים אין חשק לחגוג.
השנה, יום הזיכרון לא התנפץ לקליימקס רועש של ספריי קצף וחגיגות אל תוך הלילה. אז לרגל מצב הרוח המוזר, הרכבנו רשימה של השירים שהכי מבטאים את הכאב, התקווה שיהיה כאן טוב יותר, וההתעקשות על הארץ הזו – בגלל ולמרות הכל.
אם רצית מתוק מסוכר לכבוד חג לך לבחור מתוצרת הארץ/
אם תרצה מר ממוות לטעום, אל תדאג יש מרור מתוצרת הארץ
בשנת 1938, בשיאו של המרד הערבי, וברקע התחזקות השלטון הנאצי בגרמניה, כתב נתן אלתרמן את שירו "תוצרת הארץ". זהו שיר עידוד וקריאת התעוררות ליושבי הארץ, והוא כתוב בהומור עוקצני שלא מתעלם מעגמומיות המצב. התעודדו יהודים, מי בכלל צריך כתף או חזית מאוחדת כשיש כתפיות וחזיות מתוצרת הארץ?
(מילים: נתן אלתרמן. לחן: שם טוב לוי. ביצוע: אריק אינשטיין)
כאן שותים את הצער בגביעי אהבה/
כאן שרים שירי סער בין תפילות אשכבה
כל שורה בשיר "גר(ה) מול המים" של יוסי בנאי, שזכה לחידוש היפהפה של ריטה, היא שיר אהבה מריר-מתוק. הלחן, של ענבל סמדר, נע בין המז'ורי למינורי, משלים את התנועה המטלטלת בין האהבה לעצב העמוק. אפשר להאזין לו בעיניים עצומות ולדמיין את הנופים המתחלפים, המרחבים הפתוחים והחיים המטורפים של הארץ הזו. פלא שהוא זכה לעדנה מחודשת מאז שבעה באוקטובר?
(מילים: יוסי בנאי. לחן: ענבל סמדר. ביצוע: יוסי בנאי/ ריטה)
אל תגידו שיש במקום זה זיתים, זה לא אותו דבר/
קוקוס חי את הרגע, זית נטוע בעבר
השיר "קוקוס" שכתב אריאל הורוביץ מקפל את הסכסוך היהודי-ערבי לפרי אחד שמסמל איים שלווים וחיים אקזוטיים ביבשות מרוחקות. לעומתו ניצב הזית, הפרי המקומי כל כך, ואחד הסמלים הבודדים שמשותפים לשני המגזרים, אך כאן הוא מופיע כסמל לקבעון והיאחזות בעבר. תחת הלחן (והביצוע) של חווה אלברשטיין, הוא קם לחיים כפנטזיה הומוריסטית וקלילה על "היום שאחרי" שבו נשב על החוף ונשיק לחיים על אגוזי קוקוס.
(מילים: אריאל הורוביץ. לחן וביצוע: חווה אלברשטיין)
רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי
האם יש מה לומר על "אין לי ארץ אחרת" שטרם נאמר? שירו האישי של אהוד מנור על אחיו הצעיר שנפל במלחמת ההתשה, הפך ברבות השנים לשיר פופולרי לימי הזיכרון – אך גם לשיר מחאה. הדואליות הזו בפני עצמה היא נדירה, אך מה שנדיר עוד יותר הוא שהוא הפך לשיר שמשותף לכל קצוות הקשת הפוליטית: ממחאת ההתנתקות ועד ההפגנות נגד ה"רפורמה" המשפטית, כל צד בוחר איך לפרש את השיר לטעמו – ומחליט האם לשים דגש על "אדמתי בוערת" או "שינתה את פניה".
(מילים: אהוד מנור. לחן: קורין אלאל. ביצוע: גלי עטרי)
9 פעמים הייתי קרוב מדי לפיגוע – לפחות נכון לעכשיו/
10 היא התשובה הכי ישראלית לשאלה – מה המצב
הרכב אחד הופיע פעם אחר פעם בפלייליסט שהורכב עבור הכתבה הזו, הוא "הדג נחש". קבוצת ההיפ-הופ ששיריה המוקדמים רק הולכים ונעשים רלוונטיים יותר משנה לשנה, עוסקת לא מעט במפגש של החלום הציוני עם המציאות הישראלית.
בין היתר, שוחטים הדג נחש את כל הפרות הקדושות הישראליות, ובאים בתלונות לטרומפלדור ולהרצל (בשיר "גבי ודבי") ואפילו אלוהים (בשיר "רציתי שתדע", שמסמפל את שירו של עוזי חיטמן). אבל השיר הקולע מכולם הוא "מספרים", שבו מפורקת הישראליות למספרים סמליים. כי מה יותר יהודי/ישראלי מלהיות עסוק במספרים 24/7/12 חודשים?
