האם הסכמי האקלים עליהם חתמה המדינה מחייבים אותה? זו השאלה שתגיע לפתחו של בג"ץ בעוד עשרה ימים, ב-25.9, כאשר הוא ידון, בהרכב של שלושה שופטים, בעתירה שהוגשה על ידי שורת גופים אזרחיים וסביבתיים ביניהם "מגמה ירוקה" ו"מחאת הנוער למען האקלים". העתירה דורשת מהמדינה להתחייב להפחתת פליטות של גזים מזהמים הנוצרים כתוצאה משריפת דלקים עד 2030 בשיעור של 43 אחוזים לעומת רמת הפליטות ב-2019.
טענתם המרכזית של העותרים נוגעת לעובדה שישראל חתמה בשנת 2015 על אמנת פרי שקבעה יעד של מניעת התחממות של כדור הארץ מעל 1.5 מעלות צלזיוס לעומת החום ששרר ב-1850, לפני תחילת העידן התעשייתי.
בוועידת גלזג שהתקיימה בשנת 2021, היעד נבחן מחדש, והתברר כי על מנת לעמוד ביעד מהסכם פריז – על מדינות העולם לשאוף להפחתה דרמטית של כ-45 אחוזים בשיעור הפליטות המזהמות שלהן, עד שנת 2030.
על אף היעדים שהוצבו, ממשלת ישראל קבעה בתכניותיה יעד של 27 אחוזים עד שנת 2030. קביעה, שלדעת העותרים עומדת בסתירה מוחלטת להתחייבותה כלפי מדינות העולם. לאור זאת, העותרים דורשים מבג"ץ להורות למדינה לעדכן את תכניותיה ולפעול להקטנה גדולה בהרבה של הפליטות, לרמה של 43 אחוזים כפי שהתחייבה באמנת פריז.
המדינה: "איזון מורכב של שיקולים"
בתשובה, המדינה טוענת כי האמנה אינה מחייבת בצורה קטגורית את כלל המדינות להגיע לאותה רמת צמצום פליטות עד 2030. "סעיף 4 להסכם פריז קובע כי על המדינות החברות להגיש יעדי הפחתה שאפתניים באופן שישקף את יכולותיה היחסיות של המדינה אל מול מדינות חברות אחרות ואת נסיבותיה הלאומיות".
עוד מציינת המדינה כי מדינות שונות קבעו לעצמן ייעדי פליטה אחרים שאינם קשורים דווקא לרמת הפליטות שלהן ב-2019. בתשובה בהקשר לכך נכתב כי בדו"ח שהעבירה ממשלת אוסטרליה למזכירות האו"ם נקבע יעד הפחתה של 34% עד לשנת 2030 ביחס לרמת הפליטות של שנת 2005; בדו"ח של טורקיה נקבע יעד הפחתה של 41% ביחס לרמת הפליטות של 2012; ובדו"ח של דרום-קוריאה נקבע יעד של 40% ביחס לרמת הפליטות של 2018".
עוד המדינה טוענת כי "ישראל כמעט ואינה אחראית להתחממות הגלובלית ולכן גם נדרשת פחות להקטין את הפליטות שלה". "עקרון 'האחריות המשותפת אך הנבדלת' שנקבע בהסכם פריז, מבחין בשאלת האחריותיות להפחתת הפליטות, בין מדינות מתועשות 'ותיקות', אשר אחריותן ההיסטורית למצב הנוכחי היא משמעותית יותר (כדוגמת בריטניה), לבין מדינות אשר תהליך התיעוש שלהן החל רק בעשורים האחרונים".
המדינה טוענת כי "קביעת יעד ההפחתה של הממשלה הוא פועל יוצא של איזון מורכב בין שיקולים של מדיניות ואינטרסים שונים של סביבה, ביטחון לאומי, תעשייה, כלכלה, בריאות ועוד, וזאת ביחס לשורה ארוכה של היבטים עובדתיים ומשפטיים". עוד היא טוענת כי משום שמדובר בתחום שלטוני מקצועי, בית המשפט אינו צריך להתערב שכן "היעדים עליהם הוחלט 'משקפים לעמדת הממשלה את היעדים שניתן ליישמם בנסיבות העניין ועולים בקנה אחד עם התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל".
"לשים סוף להפקרת הציבור"
תשובת המדינה מעוררת זעם רב בקרב העותרים. "המדינה מבקשת למנוע ביקורת שיפוטית על מחדליה, שיסתיימו באסון הבריאותי, הכלכלי והחברתי החמור ביותר בימי חיינו. המדינה מודה בתשובתה כי משבר האקלים ממשיך לגבות קורבנות ולהסב נזקים עצומים, כולל בישראל, אך במקביל היא ממשיכה בטיפול הכושל והפופוליסטי בנושא", אמר מנכ"ל מגמה ירוקה אלעד הוכמן.
"העתירה שלנו מבקשת לשים סוף להפקרת הציבור ולהתחיל לדאוג לנו ולדורות הבאים שישלמו את המחיר הקשה. אנו מקווים שבית המשפט ילך בדרכי הפסיקות מרחבי העולם ויחייב את ישראל לעמוד בהתחייבויותיה ובסטנדרטים המדעיים המקובלים".
עוד מציינים העותרים בתגובה לתשובת המדינה כי "באופן אבסורדי, לצד הקביעה כי אלו היעדים הריאליים ליישום, מצרפת המדינה בתשובתה סטטוס עמידה ביעדים, ובו היא מודה כי גם ביעדים הנוכחיים היא נכשלת לעמוד פעם אחר פעם. כך, נכתב בתשובה, להערכת גורמי מקצועי במשרד להגנת הסביבה, נכון לעת הזאת וככל שלא יחול שינוי משמעותי ביישום אמצעי המדיניות שגיבשה הממשלה, לא יושג היעד של הפחתת פליטות גזי חממה ב-27% ב-2030. לפי דוח מעקב של המשרד שפורסם בשנה שעברה, הצפי הנוכחי הוא הפחתה של 12% בלבד עד 2030".
עוד מסרו כי מבקר המדינה פרסם שני דוחות בנושא בשנים האחרונות החושפים תמונה עגומה בכל הקשור לטיפול הממשלתי במשבר האקלים. בדוח חמור שפרסם ב-2021, ערב ועידת גלזגו, קבע המבקר כי "ההתקדמות בהשגת כל היעדים הסקטוריאליים נעה בטווח שבין 'פיגור' לאפס". בדוח האחרון שפרסם באפריל טען המבקר כי הליקויים עליהם התריע בדוח הקודם טרם טופלו והגדיר את פעילות המדינה כ"הצהרות ללא גיבוי" ו"דשדוש תפקודי". לדבריו, "האוצר בולם ומעכב את הטיפול במשבר האקלים".
