לא לגמרי הבנתי את העלילה בסדרה החדשה נוטפת הצער והדמעות של הרלן קובן, אבל לפחות השפה הפולנית העירה נוסטלגיה לבית סבא. לשבץ את שמו של הרלן קובן בשם סדרה אפשר להבין, שמו של אשף ספרי המתח הוא מקדם מכירות מצוין. דיו חיוור הוא כבר עניין אחר – אין בסדרה “הרלן קובן: דיו חיוור" שום רמיזה, משמעות כפולה, מטאפורה כלשהי שהביטוי דיו חיוור מקבל בהן איזה תוקף או חשיבות.
למעשה אני לא בטוח שיש משמעות כלשהי לביטוי "דיו חיוור", ואפשר היה באותה מידה לכנות את הסדרה "הרלן קובן: אבוקדו מצונן", אבל זה רק בהערת אגב.
"הרלן קובן: דיו חיוור" היא הסדרה התשיעית מתוך חוזה הפקת 14 הסדרות לפי ספריו שחתם קובן עם נטפליקס. העלילה מתרחשת בפולין ודוברת פולנית, עניין די לא שגרתי אצלנו, אבל מעורר געגוע לימים רחוקים בקרב צאצאי יוצאי גלות פולין שבאוזניהם עוד מתנגנים צלילי הדובז'ה (טוב, מסכים איתך), צ'זינקויה (תודה) וצ'וס (נפגש שוב).
פולין של הסדרה מרופטת. הבתים מרופטים, הבגדים מרופטים, תסרוקות הנשים – בדרך כלל – מזכירות מישהי שהרגע התעוררה משינה ארוכה־ארוכה. ליד תלבושת הבלש נראה קולומבו לבוש בהוט קוטור. אפו של הבלש הראשי מעוקם באופן ששומר בהוליווד היה מגרש אותו מהסט.
גרטה, גיבורת הסדרה, יפהפייה סלאבית, לא הייתה עוברת אודישן לפרסומות בהוליווד. גם בעלה יאצק היה נזרק מעיר הכוכבים. גרטה ויאצק חיים בזוגיות מלאת אהבה, מגדלים שני ילדים, עד שערב אחד יאצק יוצא מהבית ונעלם. משלומפרת כפולנייה יוצאת גרטה למסע חיפושים אחר בעלה, במקביל לשני תובעים לשעבר המחפשים גם הם את בעלה. במהלך החיפושים מגלה גרטה כי כל הקולדזי – הקולגות – קשורים בצורה כזו או אחרת לאסון שאירע בצעירותה ושחלקים גדולים ממנו נמחקו מזיכרונה.
ייאמר כאן בגילוי נאות שאיבדתי במהירות ידיים ורגליים בסיפור הדיו החיוור הזה. גיבורים מהקולדזי הופיעו ונעלמו לארבעה פרקים ולא ברור מה היה תפקידם. ככל שהחיפוש התקדם הבנתי שנפלו לגרטה עוד ועוד אסימונים אבל אצלי הם לא נפלו. מי היה יאצק, מי היה ג'ימי, מי היה שמעון אדמיוק – מי שיבין שיסביר לי בתגובות ואודה לו באופן אישי.
מרגיזות יותר היו השתיקות. וגם הדמעות. מטבע הדברים, כשהבעל נעלם מהבית, יש דמעות והרהורים עצובים שמוגשים לצופה באיטיות ובאריכות. והנה גרטה מתבוננת בתמונתו של יאצק, ושוב עולות הדמעות בתוספת ההרהור העצוב וגם געגוע, שגם הם מוגשים לצופה בנדיבות רבה. והנה הילדה הקטנה ששואלת מתי אבא יבוא, והדמעות מציפות את פניה של גרטה, והבמאי מעביר את מלוא הדמעות, מהראשונה ועד האחרונה, לצופה, שתכף דומע בעצמו.
והנה אמא של יאצק, שגם היא בוכה (צילום ארוך), ותאונה קטלנית שגרטה היא חלק ממנה, ועד שהיא מתאוששת יש צילום ארוך של פניה. עוד אחד. אם רק היו חותכים את כל אלה, אפשר היה לקצר את הסדרה בשני פרקים ודבר לא היה נגרע ממנה. הוסיפו על כך את הפרק האחרון, שבו הרלן קובן, כמו שהוא אוהב, שולף עוד שני ספינים של הרגע האחרון והופך הכל לסלט, ועכשיו הצופה הוא שדומע. על הדיו החיוור הזה אפשר בהחלט לוותר. צ'זניקויה שהייתם איתי, וצ'וס. עוד ניפגש.
