יום 4 בפברואר 2025 ייחקק בליבו של הזמר והיוצר עילי בוטנר כאחד משיאי הקריירה. באותו ערב הוא הופיע עם הרכבו החדש, “הילדים החדשים”, בפני התצפיתניות לירי אלבג (שחגגה את יום הולדתה ה־20), דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, נעמה לוי ואגם ברגר, ששוחררו משבי חמאס אחרי 477 ימים (ברגר אחרי 482 ימים).
“זו הייתה אולי ההופעה הכי מרגשת שהייתה לי בחיים”, בוטנר מודה. “הוזמנו להופיע מול התצפיתניות במסיבת השחרור שלהן מבית החולים, ובהופעה שרנו שירים מכל הזמנים. אתה רואה את החטופים והחטופות בטלוויזיה, אתה רואה את הפנים שלהם על שלטי חוצות ובכיכר החטופים, אתה מכיר את ההורים שלהם דרך ריאיונות שהם נותנים בכל מקום – ופתאום שורדות השבי מולך, ליד במה קטנה בכפר המכבייה, בלי תאורה וכל הטררם", אמר.
"אתה פוגש אותן ואת ההורים שלהן, רואה אותן ומסתכל עליהן בעיניים. הן איתך על הבמה ואתה מדבר איתן לפני ההופעה ושואב מהן כוחות. כל הצוות שלי ואני לא הצלחנו להירדם יומיים אחרי ההופעה. הרגשנו שאנחנו חלק מרגע מכונן, היסטורי, שנוכל לספר עליו בגאווה לילדים שלנו”, הוסיף בוטנר.
בוטנר מספר שאחד הרגעים המרגשים ביותר בהופעה היה ביצוע השיר “היא יודעת” שאותו כתב עם נינט טייב לפני כ־20 שנה: “כשהבנות עם האמהות שלהן – ‘תעשי ותלכי, תלמדי, ותראי איך ברגע, ברגע כובשים ת’עולם, תצרחי, תשתקי, רק תבואי, בואי חזרי אליי’ קיבל משמעות חדשה לגמרי, מצמררת".
מפחד ללכת על בטוח
בוטנר, 47, נשוי ואב לארבעה, הקים בתחילת המלחמה הרכב מוזיקלי עם חבריו הטובים, הקומיקאי רועי בר נתן והזמרות ענת בן חמו ואדר גולד. “בחצי השנה הראשונה לא הצלחתי לשמוע מוזיקה או לכתוב שירים”, הוא מספר. “הסתובבתי עם חבריי בכל הכוח להופעות במרכזי מפונים, בבסיסים צבאיים ובבתי חולים. זה הדבר היחיד שהייתי מסוגל לעשות”.
איזו חוויה זו הייתה עבורך?
“קיבלתי המון כוחות מהמקומות שהופעתי בהם, מהשיחות עם חיילים ומפונים. הופענו באמת בכל מקום, גם בהלוויות ובאזכרות. אני זוכר שבהתחלה הייתי חוזר הביתה בלילה, רואה את ארבעת הילדים שלי ישנים, מכסה אותם ומנשק אותם. המקום של המשפחה והידיעה שהילדים בסדר, ברוך השם, ושהם ישנים במיטות שלהם, נתנו לי עוצמה וערך נוסף למשפחתיות”.
הרשמים מאותה תקופה ליוו את בוטנר כשחזר ליצור: “אחרי חצי שנה הכרחתי את עצמי לכתוב, גם בשביל עצמי. הרגשתי צורך לפרוק את כל מה שעברתי, וכשהרגשתי שאני צולל למקומות קשים יותר עבורי כתבתי שיר יותר מרים, שירומם אותי וישפר את מצב רוחי”.
בוטנר הוא זמר, כותב, מלחין, מפיק מוזיקלי וגיטריסט כישרוני, מהבולטים בפסקול המקומי בעשור וחצי האחרונים. בין להיטיו הגדולים “תם ולא נשלם”, “מכתב לאחי”, “אני אש”, “בואי נעזוב”, “שווים”, “הכי ילדים כמונו”, “הכי קרוב אלייך” ו”קדימה הלאה”. הוא שיתף פעולה עם מיטב האמנים, מרן דנקר ונינט ועד אביב אלוש, שמעון בוסקילה וגיא מזיג.
ב־14 השנים האחרונות בוטנר זכה להצלחה גדולה עם ההרכב “ילדי החוץ” שהקים ושכלל את אדר גולד, אוהד שרגאי ותום גפן. ההרכב שהוציא שני אלבומים זכה בתואר “הרכב השנה” ומילא אולמות ברחבי הארץ. בדצמבר האחרון הוא הגיע לסוף דרכו. “החלטתי שאני רוצה לעשות משהו אחר, להתחדש, להשתנות ולאתגר את עצמי מוזיקלית ובימתית, לכתוב קצת אחרת”, בוטנר מסביר את הפרידה מההרכב הוותיק והמצליח.
זה מצריך אומץ, לעזוב משהו בטוח ומשגשג וללכת אל הלא נודע.
“זו סכנה, אבל אני חושב שבעולם שלנו, בטח בקריירה כמו שלי, שמתחילתה אני עושה רק שיתופי פעולה, ההתחדשות והשינוי הם משהו הכרחי כמעט. ואני שמח על ההזדמנות הזאת שיש לי לעשות בכל פעם משהו קצת אחרת ולבדוק את הגבולות והאתגרים של עצמי. אני מפחד ללכת תמיד על בטוח, זה כיוון מנוון הרבה פעמים. אני אוהב לשנות ולהשתנות”.
מצטרפים למשפחה
ההרכב החדש, שיצא לדרך בינואר, נושא את השם “הילדים החדשים” וכולל שישה זמרים וזמרות: יהלום דוד, נווה מאמו, לינוי כהן, נבו כנר, לורן דרוויס ורון וקנין. “קראתי להרכב ‘הילדים החדשים’ כי אלו ילדים חדשים שמצטרפים למשפחה”, אבי המשפחה מסביר. “יש לזה משמעות, כמו שלשם ‘ילדי החוץ’ יש הקונוטציות שלו. הם חבר’ה מדהימים ומוכשרים מאוד, חלקם יוצאי להקות צבאיות. לציבור הרחב הם אנונימיים, אבל הם פרפורמרים אדירים וכבר מופיעים וצברו ניסיון. התגובות שאני מקבל על ההרכב הזה מחממות את הלב. אתה לא יכול שלא להתאהב בהם. עבורי, החבורה הזו מביאה משב רוח אחר, חדש ומרענן, וזה כיף גדול”.
יריית הפתיחה של ההרכב נורית היום, בדמות אלבום חדש, “עילי בוטנר והילדים החדשים”. באלבום שבעה שירים חדשים, שאומנם נושאים את הדנ”א הבוטנרי האופייני, ועדיין, מבחינת הסאונד, המקצבים, הטקסטים וההפקה המוזיקלית הם שונים בתכליתם מיצירותיו עם “ילדי החוץ”. חלק מהשירים אוטוביוגרפיים ועוסקים בזיכרונות הילדות של בוטנר ובגעגועיו לתקופות אחרות, חלקם עוסקים בהווייתו הנוכחית, וחלקם קלילים ורומנטיים יותר. כל אלה, לצד שירים שמתכתבים עם רוח התקופה המיוחדת.
“בכל אלבום שיצרתי לאורך השנים היו דברים אוטוביוגרפיים מאוד, שירים שמתעסקים בילדות, וגם שירים שעוסקים בחיים עצמם”, מתאר בוטנר. “הכתיבה שלי תמיד אישית מאוד, והדבר העיקרי שמשתנה הוא הנקודה שבה אנחנו נמצאים בחיים שלנו. זכיתי, ואני עדיין זוכה, שזמרים ישירו את סיפור חיי. חלק מהשירים נכתבו בהשראת חוויותיי, תחושותיי והשקפותיי בעניין המלחמה”.
מלבד הוצאת האלבום החדש, ומופע ההשקה שלו, שיתקיים ב־4 באפריל באמפי שוני, בוטנר מגיש בימים אלה עם דליה גוטמן, שחר סגל ורועי בר נתן את ההסכת המצליח “הכי בזמן” (או בשמו הקודם “באות בזמן”), שבו הוא מדבר על תרבות ועל החיים, וגם שר. “זה נולד בזמן המלחמה. הוזמנתי כאורח להסכת הזה, ופשוט נשארתי”, הוא אומר בחיוך. “אני בקשר חברי קרוב, עוד לפני ההסכת, עם כל חברי הפאנל. הם אנשים יקרים לליבי, ככה שהחיבור הזה כל כך טבעי”.
בניגוד ללא מעט קולגות שלך, אתה משתדל שלא להתבטא פוליטית, גם בימים שבהם השיח היה פחות טעון.
“קודם כל, בתקופה הזאת, יותר מתקופות אחרות, יש לנו, המוזיקאים, תפקיד. אני מופיע עם שיריי האישיים בכל הארץ, לכל הקהלים. אני מאוד גאה בקהל שלי, כל עם ישראל מגיע לשם: אנשים מהכפר, מהעיר, דתיים וחילונים, כולם מגיעים ומוצאים נקודת אחיזה וחיבור בתוך השירים. בתקופה כזו אני רוצה רק לחבר ולקרב, ולא לפלג. אף פעם לא עניין אותי המקום של לחוות דעה פוליטית בפומבי. אני לא אוהב להיות בסיטואציה כזו. אני חושב שלמוזיקה יש כוח אדיר, והמטרה שלה היא לחבר”.
