שגריר ארה"ב בישראל, ג'ק לו, תוקף בחריפות את כוונת בית הדין הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר נגד מנהיגי ישראל.
בראיון מיוחד ל"ישראל היום" אמר השגריר: "זו שערורייה. הרעיון של יצירת כל סוג של השוואה בין הדרך שבה ישראל התנהלה, לבין המעשים של חמאס, הוא מביש. חמאס תקף את ישראל בברוטליות, הרג, אנס וחטף. וכפי שאמר הנשיא מהרגע הראשון, לישראל יש זכות להגן על עצמה. חמאס מתחבא מאחורי נשים וילדים ומכניס את ישראל למצב מאוד מורכב. כך שהרעיון של השוואה בין השניים אבסורדי. הרעיון שישראל משתמשת בהרעבה ככלי מלחמתי, גם כן אבסורד".
ג'ק לו שגריר ארה"ב בישראל: "נורמליזציה עם סעודיה מצריכה שקט בעזה, הצווים בית הדין הפלילי הבינלאומי הם אבסורדים" // קרדיט: רויטרס
לו, שנכנס לתפקיד בתחילת המלחמה, הוסיף כי הוא עובד עם נציגי ישראל, מרמת ראש הממשלה ומטה, במטרה להכניס אספקה הומניטרית לעזה. "אני יכול לתת לך רשימה ארוכה של דברים קשים מאוד שנעשו, כדי לספק סיוע. כך שזה בדיוק להיפך מ'הרעבה כאסטרטגיה' (כפי שטען התובע בהאג – א"כ). אבסורדיות היא בעובדות הבסיסיות ביותר".
הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן מתחו ביקורת חריפה על החלטת בית הדין. אך השאלה כיצד בכוונת הממשל לעזור באופן מעשי לישראל? מה התכל'ס?
"פרוצדורלית, יש בממשל האמריקני אנשים מומחים יותר בטיפול בנושא הזה. אני אצטרך לשמוע מהם. כל העניין הוא בן פחות מ-24 (בשעה שמתקיים הריאיון) ארצות הברית אינה משתתפת בבית הדין הפלילי הבינלאומי. התגובה של הנשיא, של מזכיר המדינה ושלי עצמי, אומרת שיש משהו בתהליך שבו אתה צריך לפקפק באמינות של כל התהליך. התגובה שלנו משקפת עד כמה אנחנו מרגישים, שהגישה הבסיסית שגויה מיסודה".
האם לא הייתה זו טעות מצד הממשל, מהנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן ואחרים, להדהד את הדיבורים על רעב בעזה? אולי זה מה שנתן לגיטימציה לטענות האלה שהיו שקריות מלכתחילה?
"דבר ראשון יש משבר הומניטרי חמור בעזה. זו הסיבה שישראל עושה את כל הדברים יוצאי הדופן שהיא עושה, כדי לוודא שמצב זה לא יהפוך ליותר גרוע, ושתהיה לאנשים את התזונה ושאר הדברים. בגלל אופי המלחמה – וניסיתי להיות מאוד ברור בעניין – שדה הקרב הוא כפי שהוא, בגלל שחמאס הוא זה שמתחבא מאחורי נשים וילדים, באזורים מאוכלסים בכבדות.
"ישראל נלחמת במלחמה, מפנה אנשים, ומנסה לצמצם את פעילותה. אבל ההשלכות עדיין קשות מאוד, מבחינת התנאים לאנשים בעזה. אז הנשיא, מזכיר המדינה, אני ואחרים עובדים עם עמיתינו כאן בממשלת ישראל, כדי להציע את דעותינו להשגת המטרה של הבסת חמאס, ככוח צבאי ופוליטי, ולעשות זאת, בצורה שתתחשב בהשלכות ההומניטריות. עבודה כזו היא שונה מאוד מאשר האשמת ישראל בשימוש ברעב כנשק מלחמה, וזה אבסורד. האמת הפוכה. אני לא מודע לדוגמא אחרת של מדינה שמנסה למנוע מדבר כזה להפוך למציאות. כך שהתשובה הנכונה היא, שחברים עוזרים זה לזה לפתור בעיות בצורה הנכונה".
אך כל זה קורה כאשר החטופים שלנו עדיין שם בתת תנאים, בלי לראות את הצלב האדום ובלי שישוחררו, וכאשר חלק נכבד מהאספקה כולל הדלק, מגיעה לחמאס. זה מאכזב.
"איני חושב שיש עוד מדינה בעולם כמו ארה"ב שעבדה כל כך צמוד עם ישראל במטרה לשחרר את החטופים. זה מאמץ יומיומי מהנשיא והלאה, ואנחנו מחויבים לכך באופן עמוק. הטיעון של ארה"ב, שבעיני הוא נכון, שבין אם זה פופולרי או לא, חיוני שישראל תתייחס לצרכים ההומניטריים. זה ברור שבארה"ב ובעולם, כדי לשמר את התמיכה, הפוקוס על הסוגייה, זה הדבר הנכון לעשות.
"אנשים (בישראל) צריכים להתגבר על הטראומה. זה תהליך, שכעת יותר אנשים מקבלים את הצורך וההצדקה לו. אך גם אם אנשים לא שמחים ממנו, אני חושב שהם מבינים שישראל חייבת לשמר הסיוע ההומניטרי וזה הכרחי. המצב במדינה הזו הוא טראומה מתמשכת מאז שבעה באוקטובר, ואני מבין את זה, רואה ומרגיש אותה. אך בה בעת ישראל צריכה להילחם את המלחמה באופן אפקטיבי כדי להביס את חמאס, בדרך שתגן על חפים מפשע במידה הרבה ביותר האפשרית".
ארה"ב עוזרת לישראל מאוד במשלוח של תחמושת מאז תחילת המלחמה. מצד שני, ראינו לפני שבועיים את האמברגו שהנשיא הודיע עליו לגבי משלוח מסוים. איפה זה עומד?
"קודם כל חשוב לנתב את השיחה שלנו לעובדות. אין שום אמברגו. הייתה השעיה של משלוח אחד, של פצצות גדולות חכמות. זה כל מה שקרה, ולא צריך לעשות מזה משהו יותר גדול ממה שהיה. יש לנו שיח שנמשך זמן מה, היכן המקום הנכון להשתמש בסוג כזה של תחמושת, ומה ההשלכות של שימוש בו על מסלול המלחמה. משבעה באוקטובר ועד היום, ארה"ב נתנה לישראל סיוע חסר תקדים כדי לנצח את המלחמה. ואנו ממשיכים לספק את כל שאר הדברים, פצצות מונחות, חימושים.
"עד כה, עברו דברים בהיקף של 850 מיליון דולר בתהליך הרגיל, והחוק שעבר, של מולטי מיליארדים, שכל שקל בו ימומש. כך שיש שיחה על רפיח, והיא קונסטרוקטיבית, בכלל זה בימים האחרונים. אנו מחויבים לביטחון ישראל, ובה בעת ישראל להחליט כיצד היא מנהלת את האסטרטגיה הצבאית שלה, ואנו צריכים להביע את דעתנו".
לסיום, אחרי השיחות של היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן בסעודיה ובישראל – איפה עומד הנושא של הסכם משולש בין ריאד, וושינגטון וירושלים?
"השיחות בסעודיה ממשיכות להראות שיש עניין רציני וגדול בתהליך שיוביל להסכם. יש דברים בילטרליים של ארה"ב (מול סעודיה), ויש דברים שישראל צריכה להתייחס אליהם. השאלות הן לעם בישראל ולממשלה, באשר למשמעויות של הסדרת הקשרים עם סעודיה. אני מקווה שהצעד האסטרטגי הזה, הוא דבר ששווה לאנשים לחשוב הרבה עליו.
לדבריו יהיה צורך לבצע בחירות קשות על מנת להגיע להסכם. "הבהרנו שכל מהפכה בסטטוס של השלטון הפלשתיני הוא כזה שיגן על ביטחון ישראל. מהזווית שלנו, אין מקום לרשות פלשתינית עם צבא. אבל, צריכה להיות מחשבה על הדרך קדימה, במונחים של בעיות היסוד. האנשים והממשלה בישראל, יהיו שיצטרכו להשוות בין התועלות האסטרטגיות של נורמליזציה עם סעודיה, לבין השאלות המאתגרות האלה (בסוגיה הפלשתינית – א"כ)".
"אומר רק שתי נקודות. האחת, תהיה זו תבוסה לחמאס, אם ישראל וסעודיה ינרמלו את היחסים. הדבר האחרון שחמאס רוצה הוא ברית של מדינות ערביות מתונות, עם המערב וישראל, כשהן במסלול של איראן. זה צריך להיות שיקול משמעותי, כאשר ישראל בוחרת לאן ללכת. שנית, ראינו ב-14 באפריל את החשיבות האסטרטגית של להיות חלק מברית רחבה, ארה"ב עם ישראל, בריטניה, צרפת, ירדן, איחוד האמירויות ועוד מדינות, הנלחמות במובן מסוים כהגנה אווירית אחת. זה הייתה הרתעה יוצאת דופן, מול מתקפה מסובכת מאוד מאיראן. זו הייתה בְּרִית, וזה חלון קטן ליתרונות של בריתות אסטרטגיות. אני חושב שזה משהו שאנשים להקדיש לו הרבה מחשבה, כאשר בחירות הקשות לפניהם".
