"כל כך התרגשתי שהיה לי קשה להביע את זה במילים", מספר ל'דבר' אביו של רס"ר (במיל') אוריאל כהן ז"ל שנפל בעזה, עמנואל כהן, "עם ישראל והדת היו כל כך חשובים לו, מה יש להגיד חוץ מתודה?". כהן מספר ששני בתי כנסת בפתח תקווה נקראו על שמו של אוריאל ז"ל, שגדל בעיר, ונפל בקרב בחאן יונס כחודשיים לאחר תחילת המלחמה.
עמנואל מספר שהקשר של אוריאל עם הדת היה חזק כבר מילדות. "אנחנו שומרי מסורת, והילדים למדו בבתי ספר ממלכתיים", מספר כהן, "בסוף הגן הוא הודיע לאימא שלו שהוא רוצה ללמוד בבית ספר דתי. היא שאלה אותו אם הוא מבין מה זה אומר, והוא אמר שכן. אז רשמנו אותו".
פתח בית הכנסת לזכרו של רס"ר אוריאל כהן בבית פלאפון בפתח תקווה (צילום: ועד עובדי פלאפון)
בסוף חודש מאי, עובדי הוועד של חברת פלאפון חנכו את בית הכנסת בסניף החברה ברחוב שמלצר. עמנואל עובד תשתיות בחברת פלאפון כ-30 שנה: "גם אוריאל עבד איתי שם קצת. איכשהו זה הגיע לוועד, והם שאלו אותי אם הייתי רוצה שיקראו לבית הכנסת על שמו של אוריאל. התרגשתי, אמרתי בטח, מה יותר מזה אפשר לבקש? בית הכנסת בסניף שייך כמובן לחברה, אבל לוועד יש כוח. הוא בא ודרש, והם הסכימו".
בית הכנסת נחנך לאחר שעמנואל נתן את הסכמתו והושלמו השיפוצים. "הוועד הרימו אירוע מהמם ביחד עם יו"ר ועד עובדי פלאפון, יחיאל שמן. הם הביאו את הרב ישראל מאיר לאו וגם את בנו, הרב דויד לאו וגם את מנכ"ל בנק מזרחי ומנכ"ל פלאפון וחברי כנסת".
הרב לאו בחנוכת בית הכנסת על שם רס"ר (במיל') אוריאל כהן ז"ל (צילום: ועד עובדי פלאפון)
בית כנסת נוסף נקרא על שמו של אוריאל בבית אבות 'נאות השרון' בפתח תקווה. חברו של עמנואל, אבי שוחט מנהל המעון, החליט להקדיש גם הוא את המוסד לזכרו. "תודה מקרב לב למנהל בית האבות, הכי חשוב זו הוקרת תודה", אומר עמנואל, "יש לנו עם נפלא, אנשים נפלאים".
כהן מספר שוועד העובדים בחברת פלאפון והבנק ליוו את המשפחה במהלך התקופה הקשה אחרי נפילתו של אוריאל. גם בחטיבת גבעתי, שם שירת אוריאל כלוחם, הוא מספר: "עוטפים את המשפחות בהמון אהבה". בשבעה, עמנואל מספר שגילה בבנו צדדים שלא הכיר. 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם' (משלי, ג' ד') הוא המשפט שבחרו עבורו האורחים. "זה כל כך יפה. כמה שאהבתי את אוריאל, לא ידעתי עד כמה הוא מיוחד עד שאמרו לי".
רס"ל (במיל') אוריאל כהן. "תמיד היה עוזר לחברים, היה לומד איתם עד מאוחר שלא ישברו" (צילום: באדיבות המשפחה)
אוריאל, בן 33 בנופלו, היה נשוי לחנה והם התגוררו בצור הדסה עם שתי בנותיהם שיר וליה. הוא שירת כמפקד נמ"ר ביחידת הסיוע המנהלתי בחטיבת גבעתי. ב-7 באוקטובר, אוריאל היה עם הוריה של אשתו בחגיגות שמחת תורה: "עוד לפני שיצרו איתם קשר הוא לקח את אשתו, החזיר את הילדים לצור הדסה, ונסע. הוא כתב לחנה: 'יש מלחמה, יצאנו להגן על הבית'".
"פעם יצא הביתה והגיע למסעדה הומה, מפוצצת. הוא לא התבאס ואמר לחנה: 'זה אושר גדול שהעורף ככה חזק, בשביל זה אנחנו נלחמים'"
ביום נפילתו, חבריו מספרים, אוריאל התנדב להחליף חבר שלו וישב בעמדת המפקד של הנמ"ר, שם נורה במהלך חילופי אש בתוך חאן יונס: "הם בדיוק נכנסו והתחילו לירות עליהם מכל הכיוונים. הירייה הראשונה שפגעה בכוח פגעה בו, הוא לא היה אמור לשבת שם".
חבריו של אוריאל קראו לו עילוי. "היית מאמין, איזה ילד היה לי", נזכר עמנואל בשבעה, "ויותר חשוב מזה, מספרים עליו שתמיד היה עוזר. היו חברים שהיה להם קשה, שנשברו ורצו לפרוש. הם מספרים שהוא היה לומד איתם עד מאוחר, עובד איתם שלא ישברו. עילוי מסוג כזה".
אוריאל למד בישיבת בני עקיבא וישיבת ההסדר, המשלבת לימודי תלמוד מתקדמים עם שירות צבאי, ולאחר מכן התגייס כלוחם בגבעתי. אחרי שחרורו, הוא למד תואר ראשון ושני באוניברסיטת אריאל ובר אילן, ואת שניהם סיים בהצטיינות. לאחר מכן, אוריאל עבד במשך מספר שנים ככלכלן בכיר בבנק מזרחי טפחות. גם שם אביו מספר ש"עטפו את המשפחה באהבה" אחרי מותו.
בתי הכנסת על שם רס"ר (במיל') אוריאל כהן ז"ל ממוקמים בפתח תקווה בבית פלאפון ברחוב שמלצר 94, ובבית אבות 'נאות השרון' ברחוב קק"ל 6.
