אכיפת הסדרי ראייה הינה אחת הסוגיות הכואבות ביותר בהליכי גירושין. בית המשפט לענייני משפחה הטיל פיצוי של 93 אלף שקלים כולל הוצאות משפט, על אב שהתחמק ממפגשים עם ילדיו התאומים בני ה-17, לאחר שהתגלה כי הפר את ההסכמים למעלה מ-250 פעמים, בעודו מתנהל בחיי מותרות שכללו בילויים, נופשים וטיפולי יופי יקרים. "האב המשיך להפר ברגל גסה את פסק הדין," קבעה השופטת, שלא קיבלה את טענתו למצוקה כלכלית ומצאה כי ירש דירות ונכסים שלא דיווח עליהם.
הצדדים, היו נשואים 23 שנים וחתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בו נקבע כי האב יקיים זמני שהות עם הילדים פעמיים בשבוע ובסופי שבוע לסירוגין. האם הגישה תביעה להטלת סנקציה כספית בגין הפרת הסדרי הראייה, ובעקבות דיון שהתקיים הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, לפיהן: "כל עוד האב אינו עובד ואין בבעלותו רכב, יתקיימו זמני שהות בין האב לקטינים בימי ה' בשבוע" וכן "מוסכם שכל עוד האב לא יעמוד בזמני השהות תיקבע סנקציה כספית על סך של 250 שקלים לכל הפרה".
עוד נקבע כי "מוסכם שכל עוד האב אינו עובד, לא יתקיימו זמני שהות בסופי שבוע וככל שהאב ישוב לעבודה סדירה ויקבל שכר, יתקיימו זמני שהות בסופי שבוע… שאם לא כן יחויב בסנקציה כספית בסך של 500 שקלים בגין כל הפרה".
בתביעתה טענה האם כי "חרף פסק הדין שניתן המשיך האב להפר ברגל גסה את פסק הדין ונמנע מלקיים את זמני השהות שנקבעו ואף לא עמד בתשלום הסנקציות, למעט תשלום עבור ארבע הפרות בלבד מתוך 69 מפגשים שלא התקיימו". האם טענה כי ניסתה "אינספור פעמים לפתור המחלוקת בדרכי נועם עד שנואשה והחליטה להגיש תביעתה זו". לדבריה, האב העלה טענות שקריות בנוגע למצבו הכלכלי, מתעלם מהחלטות שיפוטיות, ולא מעורב בחיי ילדיו.
היא הוסיפה כי "האב החל לעבוד כנהג ולכן היה עליו ממועד זה לנהוג בהתאם למתווה עליו הוסכם במסגרת פסקי הדין" וכי "מצבו הכלכלי של הנתבע מעולה בניגוד לטענותיו. משקיע כספים רבים בטיפולי יופי, נופש ובילוי בהם יכול היה להשתמש לשכירת דירה גדולה יותר".
האב טען מנגד, כי התביעה הוגשה "בניגוד להסכמות הצדדים, תוך שהאם מנצלת טעויות סופר בהקלדת הפרוטוקול", וכי כוונתו בהסכמתו הייתה שזמני השהות ישונו ויורחבו רק כאשר מצבו הכלכלי יאפשר זאת. לטענתו, הוא "נמצא בקשר טלפוני על בסיס יומי עם ילדיו ונפגש איתם בכל הזדמנות, לרבות כשלקח אותם לבית מלון לנופש" וכי "רק לאחר שיחל לעבוד ולהשתכר ויוכל לרכוש לעצמו רכב, יידרש להיפגש עם ילדיו פעמיים בשבוע".
האב הוסיף כי "הוא פוטר מעבודותיו, מצבו הכלכלי בכי רע, שרוי בחובות כבדים, לא יכול לשכור דירה גדולה וברי כי אין באפשרותו לקחת ילדיו כל סוף שבוע שני". הוא טען כי התביעה הוגשה "בחוסר תום לב קיצוני" וכי האם לא הציגה כל ראייה לטענותיה. בנוסף, האב טען כי לאחרונה הקטינים, "שהם כבני 17+ כיום, ניתקו עמו קשר ומסרבים להיפגש עמו" למרות פניותיו.
השופטת עפרה גיא קבעה כי אינה מקבלת את פרשנות האם לפיה האב היה מחויב לקיים זמני שהות פעמיים בשבוע, גם אם בחר שלא לרכוש רכב. לדברי השופטת: "המדובר בהסכמה שהתקבלה על ידי הצדדים יחד ולא ניתן להוסיף להסכמה את שלא נרשם בה". עם זאת, בנוגע לטענת האב כי זמני השהות בסופי שבוע הותנו בשיפור מצבו הכלכלי, קבעה השופטת: "לא ניתן לצמצם/להוסיף תנאים שלא נקבעו בהסכם". היא הוסיפה כי "חזקה שהפרוטוקול משקף את שהוסכם בדיון", והאב לא פעל לתקנו כנדרש בחוק.
בית המשפט מצא כי האב אכן החל לעבוד, כפי שעולה מדו"ח המוסד לביטוח לאומי, ולכן "היה עליו להתחיל ולקיים זמני השהות עם הקטינים בסופי שבוע". השופטת גם דחתה את טענות האב בדבר מצבו הכלכלי הקשה, וציינה כי "הוכח שהאב זכה ברבע מעיזבונה של אמו המנוחה… עיזבונה כלל בין היתר 60,000 שקלים בחשבונה וכספים המופקדים בגין השכרת חנות בבעלותה. עוד כלל עיזבונה זכויות בבניין בירושלים המחולק למספר דירות".
בנוסף, מעיון בכרטיסי האשראי של האב נמצא כי "הוציא אלפי שקלים על מלונות; נופש ותיירות; עשרות אלפי שקלים על טיפולי יופי ועוד ומדובר בהוצאות לא נחוצות המעידות על מצבו הכלכלי השפיר".
בית המשפט העדיף את גרסת האם בנוגע להפרות הנטענות, וקבע כי התקיימו 149 הפרות של זמני שהות בימי חמישי (בסך 37,250 שקלים) ו-104 הפרות של סופי שבוע (בסך 52,000 שקלים), כך שסך הפיצוי עומד על 89,250 שקלים, ממנו קוזזו 1,000 שקלים שהאם הודתה כי קיבלה מהאב.
