הפריחה היוונית הכשרה ממשיכה להתפשט בצניעות גם דרומה. אחרי "גרקו" שחידשה עם תפריט כשר לראשונה לפני כשנה, ימצאו חובבי האיקרה והאוזו מפלט גם ב"סלון יווני" האשדודית. המסעדן הוותיק, נאור פרץ, מעיד על עצמו כי הוא לא מפסיק לנסוע הלוך ושוב ליוון. את המסעדה שלו הוא מציג בגאווה כשלוחה "מיקונוסית" גאה.
היום המקום כבר עומד על הרגליים עם קהל קבוע ותפריט מתחדש, אבל הוא עבר לאחרונה טלטלות קשות. שף המקום, השף הוותיק אלי אוזן ז"ל תושב מושב גילת שבנגב המערבי, הוגדר נעדר במשך שבועיים מאז השבת השחורה של ה-7 באוקטובר לאחר שיצא לדוג עם אביו בחוף זיקים כפי שעשו מדי שבת. שבועיים לאחר מכן נמצאה גופתו. במקביל לטרגדיה, המסעדה – כמו רבות אחרות בארץ, חוותה מחסור קשה בעובדים קבועים.
עם הכניסה למקום כבר ברור שבסלון יווני מצליחים איכשהו לחמוק מגימיקים בעזרת עיצוב סולידי. הוא כולל מסגרות חלונות כחולים, צלחות חרס נאות ובקבוקי אוזו מפוזרים לקישוט על רקע בר משקאות מושקע.
החלק החיצוני יותר של המסעדה שצמוד לרחוב, משדר גם הוא צניעות, כמעט ספרטניות, אלא אם כן מדובר בימי שלישי וחמישי. או אז הופך המתחם בעזרת זמר אורח לערב טברנה מהסוג שנועד למביני עניין: הרבה חולצות לבנות, הרבה קבוצות חברים ששרים בקול את המילים וגם מלצרים שמפזזים על פי פקודה במהלך הערב, חמושים בכובעי סקיפר ותופי מרים.
ביס עשיר וחצוף שנותן כבוד לדג
מנות המאזטים שבהן פתחנו כמתבקש, לוו בבייגל קולורי יווני שהיה פריך מספיק כדי להישאר וללוות בהמשך גם את הסביצ׳ה. ה"מלנציאנה סלאטה" מנה שבה מככב חציל על פחמים, כללה בצל ירוק ופטה ביופי של שילוב (32 ש״ח), מנת האיקרא הגיעה מוגשת יפה עם בצלים כתושים ושמן זית (38 ש״ח), והייתה פרשית וקרירה. צלוחית ה"פנדזרו סלטה" – ממרח סלק עם גבינה, דבש עם שמן זית ושקדים קלויים (42 ש״ח) הייתה המבריקה, היפה, המאוזנת והעדינה מכולן – וחוסלה חיש קל כדי לסמן צ'ק על מקבץ המאזטים כנבחרת.
כדי לא לערבב שמחה וששון נציין שדווקא הסקורדליה – הממרח הקלאסי שהיה עשוי משום, תפוח אדמה ושקדים (38 ש"ח) הייתה אנמית, בואכה תפלה לגמרי ביחד ולחוד. מוזר.
היאסו הגיע עם הסביצ׳ה פיראוס "לצד ממרח טירוקפטרי פיקנטי" (72 ש״ח). הממרח לא היה בצד אלא הגיע כמצע. הביצוע המעולה של סלט הפלפלים והפטה הזה הרים את המנה והפך אותה עוד סביצ׳ה חמצמץ וחביב למשהו שזוכרים. גם השימוש בדניס במקום במוסר שנמצע במחסור ארצי, היה נכון בזכות מרקמו של הדג.
ההברקה המפתיעה ביותר של הערב הייתה מנת סיגר הלוקוס. היא הגיעה לצד חסה פריכה, טחינה ואריסה פיקנטית (74 ש"ח) . את הסיגר אוכלים עם החסה באופן שמזכיר קצת את השלבים בליל הסדר. התוצאה היא ביס עשיר וחצוף שנותן כבוד לדג. כחובב סיגרים קטן למדי – כי לרוב הם נוטים לשעמם ומעידים לא פעם על עצלנות – מצאתי פנינה יוונית. הסוד טמון בכך שהדג לא טחון אלא קצוץ . זה גרם לו להיות מורגש היטב במנה ונתן קונטרסט מעניין אחרי הנגיסה בסיגר המטוגן והפריך.
מי שביקר בטברנה ייצוגית בסלוניקי יוכל בקלות לזהות ש"סלון יווני" היא מסעדת חוויה. היא מצליחה להיות כזו בלי להזיע ממאמץ, וזאת מחמאה גדולה. בשעות השיא בימים המדוברים, נגן הבוזוקי מריץ סולמות בגאווה כליווי לזמרת שמוקפת רוקדות ספונטניות. ניחוח האוזו באוויר וקשה לדחוף סיכה מרוב אנשים. האוכל בסך הכל מצוין, אבל הוא בהחלט לא זול. כך יוצא שמנות עיקריות דוגמת קבב לוקוס על הפיתה יוונית (פיתת מחבת, בלי כיס אוויר) עולה 129 ש"ח. המובחרות שבמנות, אגב, כמו גבינת הסלק, הסביצ׳ה והסיגר המשובח, נמצאות דווקא בתפריט הביניים.
כדאי לקחת בחשבון, מי שמגיע בימי הטברנה נדרש לקצת סבלנות, שכן המלצרים נאלצים לתזז בין הרעש והרוקדים שבחוץ, לבין סועדים שקטים יותר בפנים. לכן היו קצת פספוסים וחבל.
סלון יווני היא קודם כל מסעדת דגים גאה, כזאת שמשתדלת להקפיד לא לדחוף סוגי גבינות שונים שלא לצורך ולתת את הכבוד ללוקסים, לדניס, לפרודוקטים, ובעיקר לאווירה שמוצאים במיקונוס ועל חופי סלוניקי. פחות מסעדה זוגית, יותר מסעדה לערב מהנה עם חברים. רק אל תשברו שם צלחות.
הטיילת 21, מלון "ווסט", אשדוד
כשר, רבנות אשדוד
