איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. תמיד. בגדול אני לא כל כך מעוניינת להיות במקום אחר וזה עקבי מגיל מאוד צעיר. אין צורך לבדוק את מצבי הנפשי, מדובר כנראה במשהו מולד, ואם זאת הפרעה, אז היא בלתי ניתנת לתיקון".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית. נס מגורען כמו של מורות עם חלב רגיל כמו בניינטיז".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם לארי דיוויד, אבל אני לא יודעת כמה הוא היה רוצה להיפגש איתי, או בכלל עם מישהו. זה בן אדם שלא כל כך אוהב בני אדם, אבל בכל זאת במחיצתו הייתי רוצה לבלות. הוא אוהב פירות אז היינו יכולים לשבת לאכול סלט פירות יחד, ואם הוא יהיה במצברוח טוב, יכול להיות לנו כיף יחד".
על מה את עובדת בימים אלה?
"אני משחקת סוכנת מוסד בסדרה 'תחריר' שתעלה השבוע ב־yes ואני מאוד מתחברת לזה. זו דרמה בהשראת אירועים אמיתיים שהתרחשו בשגרירות ישראל במצרים בזמן האביב הערבי ב־2011. במקביל אני כותבת עכשיו סדרה קומית. יש שם דמות שתמיד נראית לי מאוד מבוגרת, אבל ככל שעובר הזמן אני מגיעה לגיל שלה אז אולי בסוף אוכל לשחק אותה".
מה השריטה שלך?
"הרצון שלי לסדר את הבית תוך כדי שהילדים מבלגנים אותו. אני חיה בתיאוריה שאם אני אסדר תוך כדי, בסוף יהיה פחות בלגן. אני אפצח את האלגוריתם הזה, זה עוד בעבודה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"בגלל שאני באה ממשפחה די משונה אז רוב הציטוטים בילדותי היו לקוחים מ'הסנדק'. אני חושבת שאחד הדברים שהכי השפיעו עליי זה מה שמייקל קורליאונה אומר לאחיו פרדו הטיפש: 'אף פעם אל תיקח צד נגד המשפחה שלך'".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"יש פער בין איך שאני אוהבת לבלות לבין איך שאני מבלה. אני אוהבת להיות עם חברים שלי בפרלמנט הקבוע שלנו בשישי, אבל מכורח הנסיבות אני לא תמיד יכולה להגיע ואז אני במקרה הטוב בבית נחה, או עבד של מישהו במקרה היותר ריאלי".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"להיות הכי חכמה בעולם. כמו בסרט 'האלמנט החמישי' שהגיבורה שואבת את כל תולדות ההיסטוריה ב־30 שניות. הייתי שמחה לשאוב ככה ספרים ואינפורמציה".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"כמובן יובל, בן הזוג שלי (שפרמן, במאי ותסריטאי – מנ"ש)".
למי את מתגעגעת?
"לאמא שלי (העורכת והמעצבת נעמי סנדרסון – מנ"ש) שנפטרה כשהייתי בת 18 וחצי. אני עכשיו מתכתבת איתה יותר מאי פעם כשאני כבר בעצמי באימהות, וכל מה שהייתי רוצה זה לטייל איתה כשאנחנו עם הילדים שלי. נסיע את הבת שלי בעגלה ונפטפט ונקטר ביחד על עבדות הגינה ושעבוד הניקיונות".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בדיוק איפה שאני גרה. נולדתי בתל אביב ואני מאוד מחוברת לעיר הזאת ואין מדינה אחרת בעולם שהייתי רוצה לחיות בה. יש לי קשר עמוק עם כל מה שנקרא ישראליות לטוב ולרע – על כל גווניה המכוערים והמרהיבים, ויש משהו בבלתי אמצעיות שלנו שאני לא יכולה ולא רוצה בלעדיו. אנחנו העם הכי מיוחד בעולם, יש בנו כל כך הרבה חוזק, תקווה, אופטימיות ובעיקר הומור, וזה דבר שמנצח הכל. אנחנו רואים בימים אלה ממש ילדות שמפגינות עוצמה, חיוך וסיפורי גבורה על כל מה שהתרחש שם, על ערבות הדדית. זה לא מובן מאליו".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על מתנות לאחרים. זה הדבר האהוב עליי בעולם ואני גם חושבת שאני די טובה בלקלוע בול. אולי בפנסיה אפתח חברה שאנשים ייתנו לי תיאור של החוגגים ויחד נדייק את המתנה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני חושבת שאם הייתי אדם טיפה פחות עצבני היה יותר נחמד להרבה אנשים פה בבית, כולל לי. אם היה קצת יותר רגוע. חוץ מזה קצת קשה לי לקבל שמישהו מבואס. אני מאוד מנסה לשנות את זה ולפעמים זה דבר שפשוט צריך להיות ולחלוף. מבחינתי חייבים לתקן את זה מיד ועכשיו".
על מה יש לך רגשות אשם?
"זה הבייסיק של ההורות, שאפשר תמיד יותר. אולי בכלל הילדים שלי מחוננים אבל אני לא מגלה את זה כי אני לא מלמדת אותם את היבשות, או למה אנחנו לא עובדים יותר על החזקת עיפרון או קריאת מספרים. יש את הסיפור האלמותי אצלנו בבית: נורא אהבתי מתמטיקה ובכיתה ט' אמרתי להורים שלי שאני רוצה שיארגנו לי קורס מתמטיקה. הם הסתכלו עליי שלוש שניות והמשיכו בשיחה שבה היו, ומעולם לא עשו עם זה דבר. יכול להיות שהמשפחה שלי לא היתה מסוגלת להכיל שלמישהו אצלנו יהיה תואר אקדמי, יכול להיות שאנחנו לא מסוגלים להכיל מקצוע אחד אמיתי בינינו וכולנו צריכים להיות באותה קלחת. כולנו גם עם בני זוג מהתחום: אבא שלי דני עם השחקנית ענת עצמון, אשתו של אח שלי אדם (במאי ותסריטאי) מעצבת אמנותית, אני עם במאי ותסריטאי. אין אף אחד בבית הזה שיודע לקום בבוקר וללכת למשרד".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"משפחה. כמו כל דבר בחיים זה דבר שצריך להשקות אותו ולהשקיע בו ולטפח אותו. יש את המשפחה שנולדנו אליה ויש את זו שאנחנו מקימים ועובדים יומם וליל כדי לשמר ולטפח כי זה דבר שצריך כל הזמן לגדול איתו. אני עושה את זה בהנאה גדולה. אצלנו בבית יש את כל הספקטרום של הגילים: יש את שתי הבנות של יובל, שחצי שבוע איתנו (14, 11 וחצי), ואת הקטנים שלנו (בן 4 וחצי ובת שנתיים)".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"בגדול, אני לא אדם חרדתי. אחרי 7 באוקטובר הכל השתנה, אני חושבת שאני עדיין מדחיקה את הפחדים והחרדות שלי"
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"חברים. אנחנו קבוצת חברים מגיל 15 ממגמת הקולנוע בעירוני א'. חבורה גדולה שנפגשת כל שבוע, זה הפרלמנט שלי. אלה חברים שורשיים, זה כמו משפחה".
מי היוצרים האהובים עליך?
“הסופרים ג'ונתן פראנזן ואליזבת סטראוט. אני קוראת בימים אלה את 'טוהר' של פראנזן וזה כל כך מדהים עד כמה אפשר להישאב פנימה לסיפור טוב בתוך עולם כשמימינך אייפון, משמאלך השלט של הטלוויזיה ולרגליך הלפטופ. זה מרומם נפש”.
אם לא היית שחקנית ותסריטאית מה היית עושה?
"עורכת דין או סוכנת מוסד. זו טעות חיי שלא הלכתי למשפטים, וזה שלא גייסו אותי למוסד זה באמת שיבוש. יום אחד אני אפגש איתם ואשאל מה קרה".
• מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: בזוגיות + 4
• שחקנית ותסריטאית. כתבה את הסדרות "אורי ואלה" ו"טיטו ורוחו". בתיאטרון שיחקה בין השאר ב"חברות הכי טובות" ו"האריסטוקרטים". בימים אלה מגלמת סוכנת מוסד בדרמת המתח "תחריר" שתעלה מחר (4.2) ב־yes וב־+STING
