המשפט המצמרר שאמר ירדן ביבס בהלוויית אשתו וילדיו זעזע רבים: “שירי, אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אם רק הייתי יודע מה יקרה, לא הייתי יורה”. מאחורי המילים הקשות עומד סיפור של בחירה שנכפתה עליו ברגעי אימה – ניסיון נואש להגן על משפחתו שהסתתרה בביתם בניר עוז, בעודו יוצא להילחם במחבלים.
חטיפת משפחת ביבס לרצועת עזה התרחשה במהלך מתקפת הטרור של חמאס על ניר עוז ב-7 באוקטובר. באותן שעות גורליות, מחבלים חמושים פרצו לבתיהם של תושבי הקיבוץ והחלו בטבח וחטיפות המוניות.
ירדן ביבס, חמוש באקדח, מצא את עצמו מול מחבלים עם נשקים אוטומטיים. בזמן אמת, הוא שלח לאחותו הודעה קולית קורעת לב: “פורצים לנו לבית… זה מרגיש כמו הסוף… אני לא צוחק, אני מת מפחד, אני עם אקדח והם עם נשקים אוטומטיים… הם נכנסים אליי".
הדקות הללו היו האחרונות לפני שלקחו אותו בשבי. מחבלים חטפו גם את אשתו שירי וילדיהם הקטנים – אריאל בן ה-4 וכפיר בן ה-9 חודשים. שירי ניסתה להגן על ילדיה בכל דרך, אך כולם נרצחו בשבי חמאס.
כפי שמשתמע מנאומו, ההחלטה לצאת מהבית ולהילחם נראתה אז כדרך היחידה להגן על משפחתו. אך עבור ירדן, ההבנה שאולי דווקא הישארות לצדם הייתה משנה את גורלם, מייסרת אותו. המשפט שאמר בלוויה משקף את הכאב הבלתי נתפס של אדם שהקריב הכול, אך עדיין מרגיש שלא עשה מספיק
