אישה בחודש החמישי להריונה מצאה את עצמה משתתפת באירוע השקה יוקרתי של בושם יחד עם תריסר נשים אחרות. ״לאחר שהמלצרים פינו את צלחות האוכל שכמעט לא נגעו בהן, הועברה בחשאי שקית קטנה של אבקה לבנה בין המשתתפות. באותה תקופה, בסוף שנות האלפיים, השימוש בקוקאין היה נורמה מקובלת בעולם יחסי הציבור״. היא לא היססה להשתתף, למרות שהייתה בהריון מתקדם, מספרת באנונימיות אישה שמזדהה בשם קמילה פרז לעיתון ה-DailyMail.
״אני משתפת את הסיפור שלי כאזהרה לנשים צעירות שעלולות להתפתות להמשיך באורח חיים מסיבתי במהלך ההיריון, או שחיות אורח חיים שגורם להן לעשות זאת מבלי לדעת. זוהי החרטה הגדולה ביותר בחיי, המלווה באשמה עצומה, כי אני מאמינה שהשימוש שלי בקוקאין אחראי לקשיי הלמידה שבתי מתמודדת איתם כיום״.
מחקרים מראים שקוקאין, בדומה לאלכוהול, חוצה במהירות את השליה ואת מחסום הדם-מוח העוברי, ומשבש את התפתחות המוח ומערכת העצבים. התוצאות יכולות לכלול קשיי למידה, בעיות קשב והתנהגות, פגיעה בראייה ושמיעה, קושי בעיבוד רגשות ובעיות שפה. לפי הערכות המכון הלאומי האמריקאי להתמכרות לסמים מ-2013, ישנם כ-750,000 הריונות החשופים לקוקאין מדי שנה – כ-20 אחוז משיעור הילודה באמריקה. זה קורה בין היתר כי כמחצית מההריונות אינם מתוכננים.
״גיליתי על ההיריון שלי רק שבוע לפני אותו אירוע. כמנהלת יחסי ציבור עסוקה ורווקה קרייריסטית, עברתי את הטרימסטר הראשון ורוב השני מבלי לדעת שאני בהריון. לא חוויתי בחילות בוקר, המחזור שלי היה תמיד לא סדיר, ונדיר שאכלתי שלוש ארוחות ביום. את הבטן המתעגלת ייחסתי להתרשלות באימונים. הגילוי שאני בחודש הרביעי – זמן מאוחר מדי לעשות משהו בנידון – השאיר אותי המומה ובהכחשה״.
״הייתי אז באמצע שנות השלושים שלי, במערכת יחסים לא יציבה עם גבר שהכרתי שנה וחצי קודם לכן. הוא התגורר בניו יורק ונפגשנו רק פעמיים בחודש – מצב שבקושי התאים לגידול ילד משותף. יתרה מכך, מעולם לא חשבתי על אימהות. בעוד חברותיי פנו לכיוון זה, אני לא רציתי להחליף את הזוהר ואת הקריירה שלי בשגרה של אימהות״.
״הכרתי את הקוקאין כשהתחלתי לעבוד ביחסי ציבור בשנות העשרים שלי. נטוורקינג היה מפתח להצלחה, והשימוש בסם היה נפוץ בתחום. במהלך השנים השימוש שלי עלה וירד בהתאם ללחצי העבודה, בדרך כלל פעמיים בחודש, ונהניתי מזריקת האנרגיה והביטחון שזה העניק. החבר שלי גם השתמש, ולקחנו את זה יחד בקלות כמו פתיחת בקבוק שמפניה. הצד השלילי כלל נפילות קשות ודימומים מהאף״.
״ההחלטה לקחת קוקאין באירוע ההשקה – לזהם את עוברי התמים – נבעה מההלם שחוויתי באותו הרגע. מעולם לא עשיתי זאת שוב. אבל כשחשבתי על החודשים הקודמים, כשלא ידעתי על ההיריון, הבנתי שהייתי משתמשת קבועה – לא עברו שבועיים בלי לפחות שורה אחת. למרות שלא ראיתי בעצמי מכורה – הייתה לי קריירה מצליחה וגרתי בבית טרסה יפה בצפון-מערב לונדון – הנזק כבר נעשה״.
כשסיפרה לבוס שלה על ההיריון שבועיים מאוחר יותר, הוא ניסה להסתיר את תדהמתו. היא בכתה כששמעה אותו אומר למזכירה שלה "חבל שהיא לא ידעה מוקדם יותר ויכלה לטפל בדברים אחרת". החבר שלה הגיב באופן דומה והבהיר שיתמוך רק כלכלית. היא החליטה שהיא לא זקוקה לתמיכה שלו או לרחמי הבוס שלה, ושתעשה כל שביכולתה לפצות את ילדה ולהעניק לו את החיים הטובים ביותר.
היא ילדה את בתה בניתוח קיסרי מתוכנן בגיל 34. היא הייתה מושלמת בעיניה, למרות משקלה הנמוך יחסית – 2.75 ק"ג. היא הייתה שקטה יותר מתינוקות אחרים, אך חיוכה חסר השיניים דחק כל דאגה הצידה.
״רק כשהחלה בגן בגיל שלוש התחלתי להבחין בשוני. היא התקשתה להצטרף לפעילויות, התקשתה במטלות בסיסיות כמו להתלבש ולצחצח שיניים, ונצמדה למאכלים וצעצועים מסוימים. עם הזמן, התקשתה בדברים בסיסיים כמו למידת האלף-בית, ספירה עד עשר ותפיסת כדור. הקשר לקוקאין התבהר כשחקרתי על התפתחות מעוכבת אצל ילדים. בגיל ארבע, הבת שלי החלה להרכיב משקפיים, והיה ברור שהיא שונה. כשקראתי על השפעות הקוקאין בהריון, כמעט התמוטטתי מאשמה ושנאה עצמית״.
״בגיל חמש של הבת שלי, עברנו לעיר אחרת כדי להיות קרובות לאמי, שלעתים קרובות גילתה יותר סבלנות כלפיה. בתי החלה לחוות התקפים תכופים בגלל דברים פעוטים, כמו הכנת ארוחת בוקר בצורה לא מוכרת. התחלתי לקחת אותה למומחים, אך לא סיפרתי להם על חשדותיי לגבי הגורם לקשייה. הם רק אמרו שהיא ׳איטית יותר׳ מבני גילה, אם כי כשרופא אחד אמר שהיא ׳לעולם לא תכבוש את העולם׳, רציתי לחנוק אותו״.
״באותו לילה התוודיתי בפני אמי על השימוש בקוקאין בהריון. היא חיבקה אותי בעודי בוכה על התנהגותי והפגיעה בגופי ובעוברי. היא הייתה סלחנית יותר ממה שהגיע לי, ואמרה שחרטה על העבר לא תשנה את עתידה של הנכדה שלה. בגיל שמונה, אסמה אובחנה עם תסמונת אספרגר. המחקרים על השפעות הקוקאין בהריון אמנם מוגבלים, אך מחקר אמריקאי מ-1992 שבדק 70 ילדים שנחשפו לקוקאין ברחם, מצא ש-11.4 אחוזים אובחנו עם אוטיזם – שיעור גבוה משמעותית מהממוצע באוכלוסייה שנע בין 1 ל-3 אחוזים. החוקרים ציינו ששיעורים גבוהים אלה לא נמצאו בילדים שנחשפו לאלכוהול או אופיאטים בלבד״.
היום, בגיל 15, אסמה עדיין מתמודדת עם קשיים, אך מצליחה ללמוד בבתי הספר המקומיים ויש לה קבוצת חברים נעימה. לאחרונה, כשהאם השתתפה במפגש של חברות מעולם יחסי הציבור – נשים מטופחות בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 עם ילדים משלהן – היא ראתה שרבות מהן עדיין שמחות להשתמש בסם כשהוצע להן. היא סירבה, כשדמותה המתוקה של בתה לנגד עיניה.
״למרות האשמה שעדיין מלווה אותי, אני אוהבת את בתי בכל ליבי. בעיניי, היא מושלמת באי-השלמות שלה. אולי יום אחד אספר לה מה אני חוששת שגרם לקשייה. אם אעשה זאת, אני רק מתפללת שהיא תסלח לי״.
