יש אישה אחת, בעיר נתיבות שבעוטף עזה, שכל הצבא מכיר ומוקיר. קוראים לה נופר זוהר והיא "האמא" המפנקת, המאמא שדואגת לכולם, זו שכל החיילים הכי נועזים בעזה רק מתפללים להגיע אליה לערב מושקע וטעים, כולל תספורת ומסאז', ואפילו מקלחת טובה ולינה ביתית. בקיצור, מכל טוב.
נופר זוהר, בת 47, סמנכ"לית משאבי אנוש בקבוצת "טלאור כראדי". בדרום מכנים אותה "כל־יכולה", סופר־וומן של העוטף, שמאז 7 באוקטובר מקדישה ללוחמי צה"ל את כל זמנה ומרצה, שמנצחת בגאון על מפעל ענק של נתינה חסר תקדים ויוצא דופן שהיא הקימה.
לפני כמה ימים הגיעו עשרות לוחמים כאלה לווילה במושב שדה צבי שבדרום. בעזרת המתנדבים שלה נופר הרעיפה עליהם את כל הטוב שרק אפשר. היה גם מופע סטנד־אפ שגלגל את הלוחמים מצחוק. "אני מקדישה לכך את חיי מאז 7 באוקטובר", היא מספרת ל"ישראל היום". "ביום אני עובדת קשה, בערבים ובלילות אני כל־כולי למען הלוחמים שלנו. אין דבר שלא אשיג עבורם, ותמיד אהיה שם למענם".
נכונה לדגל
הכל החל בשבת הארורה, כשנופר ראתה באימה מחבלי נוח'בה מתחת לדירתה, בסמוך לאחד הבניינים בנתיבות. "היו פה מחבלים, כוחות ימ"מ, רחפנים, חיילים, מה לא", היא זוכרת. "זה היה מלחיץ. תקשיב, אני הייתי קצינה לוחמת במג"ב, במחזור הראשון שבו השתלבו נשים, ואלמלא היה לי גבס ברגל הייתי יורדת למטה להילחם, לעזור לכוחות שלנו".
נופר היא אנרג'ייזר אמיתית, לא תתפסו אותה באפס מעשה. "מייד התחלתי לקבץ נתונים של אנשים שדיווחו איפה הם מסתתרים, כאלו שברחו ממסיבת הנובה בעיקר, וממש עשיתי טבלאות אקסל. לא עבר זמן רב וקצין משטרה התקשר אלי ולקח ממני את הרשימות".
למחרת בבוקר כבר ראתה ליד ביתה משאיות עמוסות חיילים בדרכן לשטחי כינוס, וגמרה אומר לפעול. "החלטתי להזמין אותם, ועוד מילואימניקים שאני מכירה, אלינו לבניין. יש לנו מועדון דיירים, כמו דירה קטנה שמשותפת לכל הדיירים. 85 לוחמים היו אצלנו וקיבלו הכל – מקלחות, שפע של אוכל ולינה כמובן. ומאז אני לוחמת, נכונה לדגל. גייסתי את עצמי לטובת כלל היחידות בעזה שזקוקות לי".
"גאווה גדולה"
והיא הקימה מפעל של ממש בבניין בנתיבות, עם אירוח שכולל הכל: ארוחות בוקר, צהריים וערב, כביסות, מקלחות, ועוד ועוד. מפה לאוזן, הפלא הזה על "האמא מנתיבות" הגיע לאוזניהם של כל הרס"פים של החטיבות השונות, והפניות אליה הפכו יומיומיות.
"הרבה מאוד הפוגות של יחידה כזאת או אחרת, גם סיומי קו רבים, בדרך כלל עוברים דרכנו", היא מספרת. "אני מרימה להם ערב מושקע – פעם עושים על האש, פעם אחרת ארוחת מלכים מושקעת – והכל בעזרת מתנדבים מופלאים מנתיבות, ובכלל מהדרום, שתורמים ונרתמים. גאווה גדולה.
"החיילים מקבלים תספורת, גם טיפול של מסאז' מפנק, ויש גם די־ג'יי ומוזיקה מטריפה. הכל שמח, טעים. אני מפרסמת מה אני צריכה בקבוצות ווטסאפ ובפייסבוק, ומייד מוצפת בתרומות. הקהילה בנתיבות ובכל הדרום מדהימה".
עם כל הנתינה הזו שלך, יצא שגם שילמת מכספך על הערבים האלו?
"בוודאי, הוצאתי לא מעט גם מעצמי, ואני לא מצטערת לרגע. אין מצב שיחידה מסוימת צריכה ציוד כזה או אחר בתוך עזה ואני לא אשיג לה. זה כולל הכל – גם אוכל ביתי מבושל, גם ציוד היגיינה, תנורי חימום, ואנשי הצבא מכניסים את זה לרצועה. אני רוצה להדגיש: הצבא עושה את שלו, דואג לחיילים, ואנחנו נותנים את שלנו".
קרה שהיו כמה אירועים בערב אחד?
(צוחקת) "כן, קרה פעם ששלושה גדודים מחטיבת אלכסנדרוני פנו אלי כשהם סיימו את הפעילות בעזה. מייד התגייסנו, כל המתנדבים שלי ואני, ועשינו שלושה אירועים באותו ערב. קפצתי מאירוע לאירוע. והיה להם הכל מהכל, אל תדאג – בשרים, סלטים, שתייה, דגים, קוסקוס, מה לא".
היא אמא לשתי בנות מתוקות ויפות, שנהב (17.5) ונועה (12.5), וגם הן "לגמרי מגויסות לעניין. הן שואלות אותי כל הזמן 'אמא, מתי באים הנה למועדון הדיירים עוד חיילים לישון? מתי הם באים לנוח, להתקלח, לאכול, לעשות להם כביסה?'. הן אפילו מבקשות שיישנו אצלנו, רק רוצות לסייע ולעזור".
כשאני שואל את נופר איך משיגים את כל הטוב הזה, ואם היא לא עייפה כבר, היא עונה: "יש כאן תרומה גדולה ורצון של התושבים לעזור. אני גדלתי באופקים, היה לי בית פתוח, חם, מארח, ואת הכל ינקתי משם. לא אנוח עד שאחרון החיילים יעזוב כאן את העוטף, את עזה. הרמנו אירועים של קרוב ל־1,000 איש ואני לא מתכוונת לעצור. הם נלחמים למעננו, לצערי גם מאבדים חיילים בקרבות, וזה המעט שאני יכולה לעשות עבורם".
