לרגל יום הולדתו ה-74 הוציא היום (שלישי) יהודה פוליקר שיר חדש למילים של המחזאית מיכל אהרוני.
אהרוני כתבה את השיר בזמן שהתגוררה בארצות הברית והוא עוסק בתהיות, חששות וגעגועים של מהגרת לארץ ישראל. פוליקר קיבל את הטקסט לפני 5 שנים ולחין אותו. גרסה ראשונה של השיר הופיעה בסרטו של שלומי אלדר, "ארץ זרה".
שנה לאחר 7 באוקטובר, חזר פוליקר לשיר שהפך רלוונטי מתמיד והקליט אותו מחדש בהפקה של גלעד שמואלי, "זאת מתנה שלי לעצמי ולכל ישראלי בארץ או בחו"ל שלא מפסיק להתחבט בשאלות זהות ושייכות מאז אותה שבת ארורה".
המקום הזה
קטן וצפוף / וכועס ובוער / והקיץ חם / והחורף פושר / וילדים מבוגרים מידי מהר / וקצת קשה להיות שונה / להיות אחר / אבל הצליל של המילים / המשפחה / החברים / הכל שלי / הכל שלך / זה לא מרפה / אין מנוחה.
מה יש בו במקום הזה / שלא מאפשר / לומר שלום / שלא משחרר / מה יש בו במקום הזה / שלא מאפשר / לחיות בלעדיו / בשום מקום אחר .
שדות תעופה / אנשים זרים / הכל גדול / צבעים ברורים / ואיש אינו שואל ולא אומר – ולא מזכיר / והריאות, הן נפתחות, לנשום אוויר / אבל הריח המוכר / של ההווה / של העבר / הוא לא עוזב / אוושת הלב / איך מגיעים? / תמשיך ישר.
ויש ימים / שזה חונק / לופת חזק / זה משתק / אתה יושב ומהרהר / מקום חדש / מקום אחר / מרגיש שייך / זה מסובך / אתה כולך ספרות מקור / לא משנה לאן תלך / השמש כבר צרבה בעור.