האולפן של ארץ נהדרת, שנמצא חצי בחוץ וחצי בפנים, היה כמו מעין כניסה לחלל שבו מתרחש "הקצה" של התוכנית. הגעתי אליו אתמול (רביעי) כי חברה טובה החליטה שעד גיל 25 היא חייבת להיות בצילומי התוכנית, נרשמה כקהל (בחינם), וקראה לי לבוא. לבקשה כזו הרי אי אפשר לסרב.
אז אחרי שכקהל שהגיע מילאנו את הדשא של אולפני הרצליה, נכנסנו כנחיל ענק אל האולפן. שם, המפיקה הראשית הסבירה מה עומד לקרות. היא סיפרה שהם עבדו וצילמו כל היום ועכשיו נותר הצילום של הפאנל, הסבירה שהיא רוצה שנהיה כמה שיותר חופשיים ונצחק כשמצחיק גם לנו ולא רק מתי שנרגיש שצריך, והציעה – לא לצלם כדי לחוות. תוך כדי הסתובבו מריאנו בדמותו של ביבי ויובל סמו בדמותו של השר חיים כץ מאחורי הקלעים. סיפתח מעניין.
יובל סמו כשר חיים כץ, איל קיציס. ארץ נהדרת (צילום :גל גביש)
מיד אחריה נעמד איל קיציס, שיש לציין – מאוד גבוה, וגם הרבה פחות רשמי מכפי שהוא מוצג על המסך. הוא סיפר שבא עם שני הילדים שלו ואמר, אולי קצת בציניות, שהוא דווקא מזמין אותנו לצלם: "אם לא צילמתם לא הייתם, אנחנו המסך השני שלכם", ואחרי שסיים למשוך זמן כי לקח להם רגע להתארגן – התיישב בכיסא המנחה והחלה התוכנית.
אחד אחד נכנסו השחקנים, ובעבודה מדוקדקת עשו בדיוק מה שצריך כדי שהסצנות יצולמו טוב. גם בסצנות ההשלמה שנדרשו, הם שמו לב לפרטים הכי קטנים, מ"משלוח המנות" שהיה על השולחן במיקום מסוים ועד הפס של המים שהיה צריך להיות מדויק יותר. הכל כדי שכשהצילומים יאוחדו – זה לא יראה מוזר.
הדיבורים בין השחקנים, אם תהיתם – הם למצלמה, אז יוצא שהם יושבים זה עם זה אבל מסתכלים לעבר המצלמות כדי שיראה בטלוויזיה שהם מדברים זה עם זה. אבל במציאות המראה מעט מצחיק ולא טבעי.
בכל מקרה, גם כשלא נמצאים באולפן, ניכר שעובדים על התוכנית הזו כל כך הרבה אנשים. כשמגיעים ורואים פנים מול פנים – מבינים עד כמה. לצורך העניין, הגענו אחרי שכל השחקנים כבר היו מולבשים ומאופרים בדמויות שלהם – הליך שלוקח שעות, והצילומים הסתיימו ב-18:20 – כשיש פחות משלוש שעות להכניס את אותם הקטעים שצולמו הרגע למהדורת ארץ עצמה. מדובר בעבודת עריכה והפקה מדויקת שדורשת קבועי זמן מטורפים.
כן, חווית עשיית הטלוויזיה מרתקת. נכנסנו ממש כמו "זבובים על הקיר" לאולפן שנערכת בו אחת התוכניות הידועות בישראל, וככזה – היה פס ייצור, והרצינות והמונוטוניות הזכירו לי במידה מסוימת מפעל משומן שעובד טוב.
אבל אני מרגישה ששם זה גם נעצר, ומשהו ביצירתיות ובצחוקים נפגם. התוכנית הופכת אט אט לפחות ופחות מצחיקה. הייתי שמחה לראות יותר קטעים יצירתיים כמו החיקוי של "טמו", או יותר מ"עוד כותרות" שארץ עושים בצורה פנומנלית. אבל כרגע, זה לא קורה.
אז כן. אני אהיה כנה, ואגיד שאני באמת לא אוהבת לרדת על ארץ נהדרת כי אני לא אובייקטיבית – מדובר בסדרה שגדלתי איתה. אבל הם הפכו, בעיקר בשנתיים האחרונות, מסאטירה נשכנית כמו שזכרתי למהדורת חדשות של אנשים בתלבושות. האולפן המדהים, הקאסט המוכשר, וכל המעטפת שקיימת כבר 22 שנה. אבל הרגשתי כאילו הם באים לעבוד, ולא ליצור. אין תוכן עמוק. כל מה שמסביב לתוכנית מושקע – אבל המסרים והמידע שמועבר, חלביים מאוד. בא לי לנער אותם ולהגיד להם: תפסיקו להיות נחמדים, תחזרו להצחיק, ואם צריך אז לנשוך ולהיות מעין "סמן" – כמו שהייתם. אבל אז ארגיש כמו תקליט שבור, כי כבר כתבתי על זה בעבר.
בכללי, לו הייתי בהפקה, הייתי עוצרת ומחשבת רגע את התוכן מחדש, כדי לחשוב מה התפקיד של התוכנית עכשיו – דווקא כשאנחנו מבינים שהמלחמה תמשך. לדוגמה, בתחילת המלחמה הם ביצעו מערכונים נוקבים על היחס של העולם למצב. זו הייתה שליחות לדעתי, בעיקר כשהמערכונים התפרסמו ושינו במעט את המציאות מחוץ לאולפן. זה מוכיח שיש להם את זה, והם יכולים להתרומם שוב – וגם כדאי, כי יש להם אחלה אולפן ואנשים טובים שמסתכלים לאנשים אחרים בעיניים. גם אם הם באים כקהל.
כן אציין שהקטעים שהכי שעשעו אותי, כמו בכל סדרה בעצם, הם דווקא מעט הדינמיקה שראינו בין השחקנים, והרגעים היותר אנושיים שבהם. בראש ובראשונה, העובדה שהמפיקה השתיקה את השחקנים על הבמה ולא את הקהל, כמו שקורה לפעמים – הצחיקה אותי מאוד. גם לצפות באלי פיניש מסתכל על עצמו כערן זהבי. גם הכובע ששני כהן חבשה בתור מלניה טראמפ עורר לדוגמה עניין, כי הוא היה ממש כבד. במהלך השעה הזו היא חבשה אותו ורק בהפסקות הורידה, וחזרה וציינה שזה מאוד מאתגר. מבחינתי זה סימן לטוטליות של המשחק שלה.
גם דמותו של ג'ולאני, נשיא סוריה החדש ששמחתי לראות התייחסות אליו, שגילם תמיר בר – הייתה נחמדה. הרגשתי בה את ההומור של תמיר, ובעיקר את התוספות והביקורות הקטנות שלו דרכה. כגרופית שלו – זה היה חסר לי. גם יובל סמו, כמובן, מפיל אותי לרצפה בכל פעם מחדש. הוא יכול לעמוד ולא לעשות כלום ואני עדיין אצחק כי הוא באמת פשוט אדם מצחיק.
בקיצור, למרות הביקורת על התוכנית, שבאמת מגיעה רק מאהבה – אני באמת ממליצה להירשם כקהל ולצפות. אבהיר, כמו שדמותו של טראמפ ב"ארץ" אמרה אתמול – כי ההמלצה לא ממומנת. פשוט מעניין לראות את מאחורי הקלעים של התוכנית, שקיימת כבר 22 שנה.
ניתן להירשם בטלפון: 0722511111, או במייל: [email protected]
