"ארץ נהדרת" הפכה מאז תחילת המלחמה למן ברומטר להלך הרוח הציבורי. והיה ברור שאחרי השבוע הסוער שעבר עלינו, התוכנית השבועית תהיה זועמת במיוחד. ואכן, "ארץ" אתמול (רביעי), ממש כמו הנהג של בן גביר, לא עצרה באדום.
התוכנית נפתחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שיושב בלשכתו, כשראש הסגל צחי ברוורמן מביט מעבר לחלון, אל המפגינים שהרעידו את ירושלים לאורך כל היום. ברוורמן סוגר את החלון ומבטיח לראש הממשלה שהם מריעים לו – על פיטורי ראש השב"כ רונן בר, על הכספים הקואליציוניים ועל הפטור מגיוס.
משם הם עוברים למבצע הפיטורים של האחראים לשבעה באוקטובר, וברוורמן מבטיח לו שאין שום דבר שיזכיר את "הדבר הזה", או "הכתם". ואז ביבי נשאר לבדו והתאורה מתחלפת לספוט דרמטי. הוא ניצב מול מראה ובוחן את הכתם השחור שמתנוסס במרכז מצחו. וכמו דמות שייקספירית, הוא מנסה לשווא להסיר מעליו את הכתם שלא יירד. לבסוף, הוא מפטר את המראה ושובר אותה לרסיסים.
מתפכחים
במשך שנה ומשהו רוב עם ישראל שינן שמלחמת חרבות ברזל "היא מלחמה שנכפתה עלינו, והיא המוצדקת ביותר בתולדותינו". וארץ נהדרת הראתה איך היא מצליחה לשרוד על המסך כל כך הרבה שנים – והשתדלה לא לבעוט יותר מדי בדלי. את השיניים נעצה בפוליטיקאים, בבריחה מאחריות של ביבי ובחוק הפטור מגיוס הביזיוני – נושאים שנמצאים פחות או יותר בקונצנזוס של הצופים.
אתמול בערב, הטון השתנה. בפאנל, נתניהו ניסה למתג את המבצע הנוכחי כמלחמה חדשה, נפרדת מזו שמתחוללת כבר שנה וחצי. אבל לא לדאוג, מבהיר נתניהו, "הפקנו לקחים – הפעם אין מטרות למלחמה". או במילים אחרות: את מלחמת "חרבות ברזל" כבר אי אפשר לנצח, ננסה במלחמה הבאה.
אל הפאנל מצטרף כמובן איתמר בן גביר, מחרחר המלחמה הראשי, שקורא לציבור להגיע לפשרה – "רוב החטופים חזרו הביתה". אני חושבת שאני וכותב השורה המצמררת הזו צפינו השבוע באותו פאנל בחדשות 12, שבו פרשן מהימין הציע את אותה הצעה בדיוק, אבל במלוא הרצינות.
גלולת אמת מרה
כל בעל כלב יודע, שכדי לתת לחברו הטוב תרופה, יש לעטוף אותה בחטיף מפתה. גבינה צהובה, חמאת בוטנים, מה שלא יהיה, רק שיאכל. וכך גם עשו אתמול "ארץ נהדרת" עם הפאנץ' הכי חריף שלהם, והחביאו אותו בתוך הביקורת על גנץ והאופוזיציה הרופסת. לכאורה, גנץ שוב עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, ומצא דרך לחזק את ממשלת נתניהו.
אבל מי שהקשיב טוב טוב לניסוח, ימצא שם ביקורת נוספת. גנץ (שבחיים האמיתיים הותקל אתמול על ידי מפגינים בירושלים ובהמשך כינה אותם "שורפי אסמים") נכנס לטנטרום, ואומר: "מה הם לא מבינים, לא מפגינים בזמן מלחמה שיצאו אליה כדי שלא יהיו מחאות".
לא עוד המלחמה הקדושה והמקודשת, מלחמת חוסר הברירה. לרגע אחד הביקורת הופרחה לאוויר, אבל היא הייתה עטופה במסר מאחד, שיורד חלק בגרון לאנשים מהימין, השמאל ואפילו המרכז הקיצוני: ישראל לא ראתה הרבה פוליטיקאים שהם יותר חסרי תועלת מבני גנץ.
עכשיו כבר מותר להשוות?
אבל זה שהמלחמה כבר לא פרה קדושה, לא אומר ש"ארץ נהדרת" מצאה את האומץ ללכת צעד אחד קדימה ולתהות – אם המלחמה הזו התחילה כדי לדכא את המחאה, מה זה אומר על ההצדקה לכל ההרס שזרענו בשנה האחרונה ברצועת עזה?
בפעם האחרונה שצפיתי ב"ארץ נהדרת" הייתה זו התוכנית ששודרה בשבוע של ההסדרה בצפון, אז נפרדנו יפה לשלום מדובר צה"ל בערבית, אביחי אדרעי. עכשיו הוא חוזר, והאמת? היה עדיף להשאיר אותו בבוידעם.
אדרעי פונה לציבור העזתי בהוראות, "כל מי שהיה במה שפעם היה חאן יונס שיתפנה למה שפעם היה ג'באליה"… וכן הלאה. הפאנץ' פה, אם לא הבנתם, זה שסוף סוף קיימנו את ההבטחה להחזיר את עזה לתקופת האבן. איזה מצחיק זה שמתוך זעם טהור עקרנו מבתיהם כמעט שני מיליון איש? שזרענו הרס כה רב שמקודמת פה תוכנית טרנספר?
ואז מה אם מתבצעת פה הפיכה, והחרדים יקבלו פטור מלא מגיוס? ואז מה אם עוד רגע נחזור להתעורר לבקרים של "הותר לפרסום" והספדים על זיו העלומים, ואז מה אם ויתרנו על החטופים? תמיד אפשר לעצור לאתנחתא קומית על משהו קליל כמו גורלם האומלל של תושבי עזה.
חפים מפשע? בלתי מעורבים? הצחקתם אותנו, תרתי משמע. הם צחקו בשבעה באוקטובר! אז עכשיו תורנו לצחוק בחזרה. אבל זה כמובן בכלל לא בר השוואה, אנחנו לא כמוהם. ואם מישהו שם בחו"ל חושב אחרת, אנחנו יכולים לשלוח לו את אביחי אדרעי שיאיים עליו בשפתו ויסביר לו את הבדיחה. אחרי הכל, יש לנו גיבוי אמריקאי מלא, פצצות חודרות בונקרים, והכי מסוכן – חור בנשמה שלא מתמלא לא משנה כמה אנחנו מפציצים.
