אליצור רמלה תפגוש הערב (רביעי) את אלבה ברלין וביום שישי את קיברקסטיס וילנה מליטא בשלב הבתים בגביע היורוקאפ של כדורסל הנשים. "המפתח המרכזי שלנו לניצחון הוא קודם כל ההגנה שלנו", ל'דבר' שחקנית הקבוצה צליל וטורי. "אנחנו קבוצה שאוהבת לרוץ, וכשאנחנו שומרות וחוטפות כדורים, אנחנו יוצאות למתפרצות".
רמלה מגיעה לצמד המשחקים שינעל את שלב הבתים עם מאזן של שלושה ניצחונות והפסד אחד. ניצחונות בשני המשחקים שנותרו יבטיח לקבוצה את העלייה לשלב הבא. אחת מנקודות החוזק הבולטות של הקבוצה היא הסגל הישראלי החזק. את הקבוצה מובילות עדן רוטברג שקולעת 17.8 נק' למשחק בטורניר, ג'ני סימס, המתאזרחת של הנבחרת, לצד וטורי, טל לב ואופיר לביא. "יש לנו הרבה שחקניות ישראליות איכותיות על המגרש", אומרת וטורי. "יש לנו גם עומק בספסל, וכל פעם מישהי אחרת מתעלה עם משחק טוב".
וטורי. "אנחנו קבוצה שאוהבת לרוץ, וכשאנחנו שומרות וחוטפות כדורים, אנחנו יוצאות למתפרצות" (צילום: fiba.com)
הקבוצה תגיע עם חיזוק בסגל. המועדון נפרד השבוע מהפורוורדית פטרישה בורה המאכזבת, ובמקומה החזיר לשורותיו את אדוט בולגק, שנבחרה לשחקנית השנה בליגת העל במדי אליצור רמלה בעונת 2017/18.
"אדוט אמורה לתת לנו עוד קצת נקודות בצבע ולהוסיף לנו אגרסיביות", אומרת וטורי. "זה יתרון שהיא יכולה לשחק בעמדות ארבע וחמש בהתאם לקבוצה היריבה. היא שחקנית מגוונת, היא יכולה לעשות פיק-אפים ולקלוע באחוזים טובים לשלוש. אם נצטרך אותה בפנים, יש לה את הגובה ואת המידות ללכת לפוסט-אפים בצבע".
למרות סגל חסר, עומס משחקים ופציעות, הצליחה אליצור רמלה לפתוח נהדר את עונת היורוקאפ. האלופה הישראלית ניצחה את כל שלוש הקבוצות בשלב הבתים ונחלה הפסד בודד לגדיניה מפולין. במשחק האחרון לפני הפגרה, בניצחון בשיניים לאחר הארכה 72:80 על קיברקסטיס וילנה מליטא, הצטיינה וטורי עם 13 נקודות ושלושה ריבאונדים ב-38 דקות.
אליצור רמלה. "כיף לעבור את המסע הזה ביחד" (צילום: fiba.com)
"זאת הפעם הראשונה שאני משחקת במפעל אירופי, עד עכשיו שיחקתי רק עם הנבחרת", היא אומרת. "אני מאוד נהנית וזה נותן לי גם תוספת מקצועית. זה סייז אחר, זה קצב אחר, אז מבחינתי זאת חוויה. העומס הוא בעיקר היה לדעתי בגלל הטיסות. אין טיסות ישירות בגלל המלחמה, אז יוצא שאנחנו המון בדרכים. בשנים קודמות רמלה היו נוסעות יום לפני משחק וחוזרות יום אחרי משחק.
"השנה יוצא שאנחנו לפעמים נוסעות כמעט לשבוע, כדי להגיע עם שני קונקשנים, ואז את מגיעה יומיים לפני משחק כדי להספיק להתאושש. אז זה קצת הופך להיות מורכב יותר, אבל זאת גם חוויה, וכמו שאמרתי, יש לנו בנות איכותיות וכיפיות. חברות אחת של השנייה גם מחוץ למגרש, אז זה כיף לעבור את המסע הזה ביחד".
זיכרון של אפליה מגדרית: "זה היה מאוד מבאס"
וטורי בת ה-26 הגיעה לענף הכדורסל די במקרה. "הייתי בהתעמלות מכשירים עד כיתה ד', אהבתי את זה מאוד, אבל אז המדריכה עזבה. לא היה בסביבה שלי חוג נוסף. היה מאמן כדורסל ששיגע אותי לבוא לחוג אצלו. הלכתי לכדורסל, התאהבתי ונשארתי בענף".
וטורי גדלה בבית ספורטיבי, אביה אפרים שיחק בעבר במכבי תל אביב ובהפועל חולון. אחיה עוז משחק בליגה ב' במכבי ת"א/גני תקווה, ואחותה שיחקה עד כיתה י"ב. "אנחנו בית שאוהב ספורט. אבא שלי דוחף אותי קדימה, רואה משחקים שהיו, כיף לדבר עם מישהו שמבין".
כשחקנית צעירה היא צורפה לקבוצת הקט-סל של הבנים. למרות היותה חלק מהקבוצה, באחת הפעמים חוותה אפליה שזכורה לה עד היום. "הייתה לנו בליגה קבוצה דתית. עשיתי חימום עם כל הבנים כמו בכל משחק. ממש דקה לפני שמתחילים את המשחק, הם אמרו שהם לא מוכנים לשחק כי אני בת, ואם אני עולה אז אין משחק. אז ישבתי כל המשחק בחוץ. זה היה מאוד מבאס, בתור ילדה אף אחד לא הכין אותי לזה.
"אולי אם היו מודיעים לי לפני החימום או ההגעה למשחק הייתי לוקחת את זה אחרת, אבל כשאת מתחממת וכל כך רוצה לעלות לשחק, זה מבאס שבגלל זה אני לא יכולה להשתתף במשחק. אז לא הייתה מודעות כמו היום. המאמן שלי היה בשוק, הוא לא כל כך ידע מה לעשות".
שחקניות אליצור רמלה חוגגות ניצחון. "המטרה שלי היא להמשיך להשתפר, לתרום כמה שאני יכולה לקבוצה" (צילום: fiba.com)
בגיל 19 וטורי עשתה את הפריצה שלה בליגת העל במדי הפועל פתח תקווה. בסיומה של העונה נבחרה לתגלית העונה. "נתנו לי את הבמה לשחק ולהוכיח, שיחקתי הכי חופשי שאפשר. הייתי ילדה שיצאה מהבועה של גני תקווה. זאת הפעם הראשונה שהתרכזתי כל כולי בקבוצה מקצוענית בליגת העל. הייתי נורא רעבה להצליח ולהוכיח". בעונה שעברה הצטרפה לאליצור רמלה והייתה חלק מרכזי בזכייה באליפות המדינה עם ממוצעים של 11.3 נקודות ו-4.6 ריבאונדים.
בעקבות המלחמה, הקבוצות הישראליות לא יכולות לארח את משחקיהן בארץ ונאלצות לארח את משחקיהן בחו"ל. אליצור רמלה בחרה לארח את הקבוצות במגרש הביתי של יריבותיה. "חסר לנו שלא ניתן לארח בישראל, זה מורגש בעיקר בקבוצה כמו רמלה, בזכות הקהל המדהים שלה. היינו יכולות להרגיש את היתרון של הביתיות, לא רק במגרש עצמו, אלא גם באוהדים ובדחיפה שלהם, שמאוד עוזרת לנו. אני מקווה שאולי כבר בשלב הבא, נוכל לחזור לארח בישראל".
מה המטרות שלך ושל הקבוצה לעונה הזאת?
"המטרות של הקבוצה הן כמובן ללכת על כל התארים ולהגיע כמה שיותר רחוק ביורוקאפ. במציאות של היום זה היה הכי קל פשוט לוותר על היורוקאפ, גם מבחינה כלכלית, והם עושים הכול כדי שנהיה שם. המטרה שלי היא להמשיך להשתפר, לתרום כמה שאני יכולה לקבוצה ולהיות חלק חשוב מהקבוצה הזאת בדרך להישגים שלה".
