הרשתות החברתיות געשו אמש (שני) עם פרסום ידיעה באינסטגרם של "גיא פינס" על אודות מחזה מוזיקלי חדש על הרצח בנובה שיגיע בקרוב לבמות. גולשים מזועזעים ונדהמים מחו על הניצול הציני של הטראומה הלאומית, וגם בעולם התיאטרון המקומי נרשמה תדהמה.
לאור היעדר הקרדיט לתיאטרון רפרטוארי גדול או קטן שהתייצב מאחורי הידיעה – ולצד הדמיון המובהק בין מה שתואר כקו העלילה לבין המחזה שכתבה וביימה הבמאית, השחקנית והמחזאית הדר גלרון בשם "נמר על הגב" שעלה בבית הספר למשחק בית צבי לאחרונה – צללנו לעומק העניין וחזרנו עם הממצאים הנכונים והבהרה חשובה בתקופה כל כך נפיצה, כשהאמנות משמשת עבור כולנו מקום מנחם.
"מאז 7 באוקטובר, כשנתקעתי בחו"ל, מצאתי את עצמי עובדת בהסברה חודש וחצי", מספרת הדר גלרון ל"ישראל היום", כשהיא המומה מהסערה בעקבות הפרסום אמש. "אני לא מפסיקה לכתוב, כותבת את עצמי לדעת, ככה אני חוקרת את עצמי ומבינה את מה שקורה. כתבתי מחזות קצרים שעלו בגרמניה ובסלובקיה על המצב, על החטופים, על הלחץ והפחד של להיות הורים בארץ בתקופה הזאת. אני כותבת באנגלית וזה מתורגם לשפות אחרות, וכך למעשה אני עושה הדים בכל דרך של הסברה.
"כשפנו אלי מבית צבי להעלות יצירה עם הסטודנטים של שנה ג' אמרתי שזה יהיה רק על המצב כי אני לא מסוגלת כרגע להתעסק במשהו אחר. הרגשתי שהדור הזה נמצא ב'נמר על הגב', בסוג של הכחשה, מנסים לחיות את החיים. אבל יש איום מתמיד שנושף לנו בעורף. זה גם שם ההצגה שעלתה בבית צבי לפני כחודש, בה לאחר תחקיר גדול, מגולל את סיפורה של נשמה אחת שנרצחה בנובה כדי להראות בכמה חיים זה פגע.
"יש את החבר שלה, שהסתיר את הנסיעה שלו למסיבה ממשפחתו החרדית, יש את אמא שלה שעלתה מברית המועצות שנחשבת ספק יהודייה, מה שמשפיע על קבורתה, ויש את החברה הכי טובה של הנרצחת שהייתה אמורה לנסוע למסיבה אבל נשברה לה הרגל והיא נתנה את הכרטיס לחברתה.
"יצרתי קולאז' מכמה מקרים כדי לזקק בכמה עולמות כל נשמה נוגעת. רציתי להראות איך האסון הזה מעצב מחדש את הזהות של דור שלם, וכתבתי את המחזה תוך אימפרוביזציות עם תלמידי שנה ג' של בית צבי.
"דורון מור (מפיק ומשווק הצגות) הגיע להצגה, מאוד התרגש, ראה שזה נותן מקום לאוורר את הפצע והוא אמר: 'אם הייתה לך יותר מוזיקה, זה היה מכניס קצת יותר תקווה ומאפשר לאוורר עוד יותר. הסכמתי עם מה שאמר תחת המסר 'צו פיוס'. המסר 'כוחנו באחדותנו' – זה מה שעובר דרך המספרת שהיא הבחורה שנרצחה.
"לא מדובר בהפקה חדשה אלא במחזה קיים, עם הקאסט הקיים, ובתוספת של כמה שירים, ובוודאי לא מחזמר! גם דורון וגם אני נפגשנו עם ניצולי הנובה שמאוד תמכו בפרויקט. זו הייתה בדיקת דופק אם באמת אפשר להתקדם עם זה. עוד לא עשינו כלום".
את מבינה את הסערה של אנשים שמחו על ניצול המוות והטראומה כשיש עוד חטופים בעזה?
"אני מבינה כי אני חושבת שהאריזה שנתנו לזה חוטאת לכל מה שהדבר הזה מייצג. אני לא רוצה להיות אסקפיזם. אני לא אסקפיסטית בתיאטרון שלי. אני מתעסקת בטראומה ובפוסט טראומה, בלהוריד את הפלסטר, לעסות את הפצע ובסוף לחבוש חזרה ממקום יותר מרפא. אנחנו חברה בזעזוע, והאמנות אמורה לתת לנו דרך להסתכל על הדברים שביום-יום אנחנו לא מסתכלים עליהם".
אז איפה זה עומד כרגע? ייתכן ולאור התגובות הקשות תחליטו שלא להעלות את ההצגה?
"האמת שאני לא יודעת. צריך למצוא את הדרך המדויקת להגיע ללבבות של האנשים. הדבר האחרון שאני רוצה זה שמישהו ייפגע. אני עוד בהלם. יש פה איזה צונאמי, ואני צריכה רגע לראות ולהבין. הכל פתוח".
"הוזמנתי על ידי הדר לראות את ההצגה בבית צבי, והתבקשתי על ידה להוציא את זה מחוץ לגבולות בית הספר", מוסיף דורון מור. "חשבתי שיש לזה מסר מחבר ומנציח, וצירפתי אליי את עמותת ילדי האור, שחלק מההכנסות היו אמורים לעבור אליהם. היום אני והדר שוקלים את צעדינו ואת המשך הפרויקט. אנחנו ממש לא רוצים לפגוע באף אחד".
