פסטיבל "ימי זמר בתיאטרון חולון", שייפתח ב-15 החודש, מבטיח מכל טוב, כשבין אלה שיוקדשו להם מופעים מיקי קם, שמוליק קראוס, "אתניקס", שאול טשרניחובסקי ואברהם חלפי. ברם, ברצוני להטיל זרקור על מופע "קרנבל בנחל", שבו יוחג יום הולדתה ה-90 של לאה נאור, מחברת "זרעים של מסטיק", "מקהלה עליזה" ועוד הרבה פניני-זמר. ביניהם "בואי אמא", שלביצועו תיקרא לדגל המבצעת המקורית של השיר, אסנת פז, המוצגת בפרסומי הפסטיבל כ"אורחת מיוחדת".
אכן, מיוחדת. פז, מהזמרות הבולטות של שנות ה-60, צצה בשדה הזמר כמעט משום מקום, בלי חסדי להקה צבאית שאליה לא התקבלה ובלי תרועות הטלוויזיה שעוד לא הייתה. היא נולדה בשער העמקים, קיבוץ בעל מסורת של שירה, להורים שעלו מיוגוסלביה.
מהקיבוץ הגיעה לבחינות ללהקת הנח"ל – ושם נחלה אכזבה. "באשמתי לא התקבלתי", היא מודה. "כשהבוחן אורי זוהר הורה לי לעשות איזה אטיוד, הביישנות שלי שיתקה אותי. אז נשלחתי לקורס… נהגות, הדבר שהכי לא רציתי לעשות בצבא. מי שהציל אותי, היה חברי דאז ולאחר מכן בעלי, שמוליק, בן המשק, שלנוכח הנסיבות הודיע – עכשיו מתחתנים!"
לפתע היא צצה בשדה הזמר: "לאחר שעברנו די מהר לתל-אביב, הבחנתי במודעה לגבי תחרות חובבים ארצית. הייתי משוכנעת שלא אתקבל, כפי שקרה לי עם להקת הנח"ל, אבל החלטתי לגשת בתור ספורט. בסופו של דבר זכיתי שם עם שיר של דוד זהבי. הפרס היה ממש מצחיק – טיול לאילת. למעשה, הפרס האמיתי היה כשהוזמנתי בעקבות הזכייה להופעות ולהקלטות. מהתקליטון הראשון שהוצאתי התפרסמתי עם השיר 'עץ האפרסק', שכתבו אורי אסף (שנפטר בימים אלה – י. ב-א) ויוסף הדר".
הזינוק המואץ לצמרת של פז, שעדיין לא הייתה בטוחה שברצונה להיות זמרת, אירע בפסטיבל הזמר והפזמון במוצאי יום העצמאות 65'. "הייתה לי התרגשות בלתי רגילה לשיר עם הזמרים הכי הכי של התקופה – יפה ירקוני, אריק איינשטיין, 'גשר הירקון' ו'הפרברים'", נזכרת פז שבאותו פסטיבל שרה במקביל לאברהם פררה את 'רקפות', שירן של פניה ברגשטיין ושולמית ליפשיץ. השיר לא זכה, אבל פתח בפניה את שערי חברות התקליטים.
אז נולד "שיר שלכת (אדומה)", להיטה הגדול של פז, שכתבו תרצה אתר ואלונה טוראל ובעקבותיו – "רוח עצוב", שיצחק קצנלסון, מחבר "מה יפים הלילות בכנען", כתב בגולה וגם "לבב אנוש", "שיר לעמק", "בא אביב", "תחת זיו כוכבי שמים" ועוד, כולל "בואי אמא", שיר נולד מתוך…אילוץ.
"יום אחד לפני השלמת תקליט, כשראיתי שחסר לי שיר, פניתי ללאה נאור, שאז עוד לא הכרתי אותה אישית", היא משחזרת. "שאלתי אותה אם תוכל להעביר אלי עד למחרת מילים למנגינה שאשיר לה בטלפון – וכך היה. המנגינה הייתה אחד מהשירים הרוסיים שעליהם גדלתי בקיבוץ, בתקופה שהם היו כאן באופנה (שהלכה ודעכה בעקבות ניתוק היחסים הדיפלומטיים מצד ברית המועצות בעקבות מלחמת ששת הימים – י. ב-א).
כפי שהיה נהוג בזמנים ההם לגבי .שירים שמחבריהם לא היו ידועים, גם מלחין "בואי אמא" הוצג כעממי (במלעיל). רק מאוחר יותר התברר שמלחין המנגינה הרוסית ששרה פז לנאור הוא אדוארד קולמנובסקי, מי שהלחין את השירים "בדומייה" ו"העגורים", כששותפו לכתיבה היה המשורר קונסטנטין ואנשנקין, קרוב לוודאי שאף הוא "משלנו". אם תשאלו על איזו אם הוא כתב בשירו "אור חיוור בחלון", אולי לא תופתעו להיוודע, שהיא לא הייתה אלא פרי דמיונה הפורה של "מגיירת" השיר, לאה נאור.
זאת ועוד. השיר שהקליטה פז ב-68' עם ילדי מקהלת צדיקוב, בעיבודו של לסלו רוט, ארבע שנים לאחר חיבור גרסתו המקורית באמא-רוסיה, זכה כאן להצלחה מיידית, שגירתה זמרים לא מעטים להקליט את השיר המרגש, כשפז, שבלעדיה השיר היה נותר בגרסתו הרוסית בלבד, בלי הילד שבשיר, המבקש מאמו לא להשאירו לבדו בחושך. ולאה נאור? – כשהיא פרסמה ספר על אמה, היא קראה לו, איך לא, "בואי אמא".
ב-70' נבלם בטרם עת המירוץ של אסנת פז, כשנסעה עם משפחתה לארה"ב למשך שנתיים וחצי. כשעשתה כן, נימקה זאת ברצונה ללמוד שם שירה ומשחק. פז אמנם למדה בניו-יורק בסטודיו של המורה המהוללת למשחק, אוטה האגן, אבל מקץ שנים חשפה שהדחף לנסיעה לא היה ביוזמתה.
"שמוליק, בעלי דאז, חזר נלהב משליחות קצרה בשם התנועה בארה"ב", העידה. "לצד הלימודים הופעתי שם המון, אפילו בקארנגי הול. כשחזרנו, מצאתי את עצמי כאן במציאות אחרת. אחרי שטועמים את אמריקה, הכל נראה היה לי קטן כזה".
לאחר הגיחה החוצה, כבר לא הייתה כאן "יקירת המועדון". חברות התקליטים שוב לא הזמינו אותה להקלטות והפקות שבהן הייתה מעורבת לא צלחו. בנוסף חוותה פז משבר משפחתי, כשהתגרשה משמוליק, אהוב נעוריה מהקיבוץ, כשהאהבה ביניהם פגה. בהמשך הוא נפטר ממחלה. רצה הגורל ושני בניה של הזמרת, שניכרה בעבר בשירי המולדת שביצעה, חיים בארצו של הדוד סם.
כשהקריירה שלה נמוגה בהדרגה, ניסתה אפשרויות אחרות לפרנסה. בשנות ה-80 פגשתיה בחנות-רהיטים תל-אביבית, שאותה ניהלה במשך לא פחות מ-16 שנה ו"נתנה לי למשך תקופה בחיי, אם כי לא היה נעים לשמוע שאלות לאן נעלמתי ומדוע אני מבזבזת את הקול שלי".
"אולי מה שקרה לי לא היה מקרי", שיערה. "כדי להישאר בצמרת לאורך זמן, על זמר להיות שאפתן וזה לא היה לי. כנראה, לא הייתי בנויה למלחמה הנחוצה להיות זמרת. אף פעם לא היו לי מרפקים".
ב-80' ניסתה להתניע מחדש את הקריירה בתוכנית-יחיד שערך, ביים והפיק לה הזמר המנוח מיכאל שושן. לאחר הופעת-בכורה מוצלחת, כדבריה, חדלה לאחר שמאמץ-יתר בחזרות הביא לפגיעה במיתרי קולה. לאחר שהחלימה, לא עלה בידיה לשחזר את ההצלחה שהייתה. כשהיא מביטה סביבה, היא איננה מרוצה ממה שהיא רואה, "הרדידות שולטת, כשהיחצנים קובעים מה שילך".
פז, המתגוררת על גבול גבעתיים-תל-אביב, עוסקת בכתיבת שירה וגם פזמונים, שבהם היא מנסה לעניין את זמרי ההווה. ספר שהוציאה מעוטר באיוריה. הזמרת היא כעת גם ציירת. מזה זמן רב השתעשעה לחזור ולהקליט, אך זה לא צלח. בגילה המתקדם כבר אין לה אשליות. פז דרוכה לקראת הופעת האורח שלה ב"ימי זמר" בתיאטרון חולון. "בשבילי לחזור להופיע שם, זה כמו לחזור הביתה”, היא מציינת.