המלחמה לא מפסיקה והחורף הגיע, ואם אין לי דרך להביא את השלום או מזג אוויר טוב יותר, לפחות תקבלו מנה גדושה של כישרון מוזיקלי והרים של רגש משני יוצרים צעירים שמצליחים לתת נחמה. גם זה משהו. וחוץ מזה, ותמיד כיף להיזכר שיש מוזיקה ישראלית כל כך טובה.
"אני הנעורים" / נועם קליינשטיין
סטטיסטית, כמעט כל שיר שנועם קליינשטיין הוציאה אי פעם הוא טוב. אמנם לא היו יותר מדי (שבעה שירים ב־EP הראשון, שישה בלבד בשני). ועדיין, לא מובן מאליו.
שנה וחצי לאחר שהוציאה את EP הבכורה שלה, ממנו בלטו בעיקר "הבן זונה" ו"הנה הוא חוזר", היא שבה עם הטקסטים, הכנות והלחנים הנוגעים – בגרסה משודרגת יותר. מה שנקרא, תערבבו את סברינה קרפנטר וקרן פלס, מעט רמי קליינשטיין וקיבלתם אמנית מוכשרת וייחודית בנוף שצריכה לגור לכם בפלייליסט.
נראה שקליינשטיין אזרה אומץ והעזה לפנות מקום לצד הבלדות הכנות, גם לשני שירי פופ של ממש, "אירוניה" ו"פאניקה". שניהם כבר מצאו דרכם לתחנות הרדיו, ובצדק: הפקה עדכנית, אלקטרונית, שכיף לשמוע עם חלונות פתוחים ברכב, מלווה בסיפור כן שמצליח לנכוח גם כשמזיזים את הראש מצד לצד. קשה להתעלם גם מ"שיר לאדיר", שכתבה על בסיס פתקים שרשמה יולי רייטר, חברתה הטובה, לזכר אדיר מסיקה ז"ל, בן זוגה שנרצח בנובה, מול עיניה. לא שהיינו צריכים הוכחה, אבל גם כאן קליינשטיין מבריקה ביכולת להניח מילים כואבות על לחן עדין שנותן להן מקום.
מאתגר לבחור פייבוריט באלבום של 6 שירים בלבד, ועדיין, השיר שלא יוצא לי מהראש בשבועות האחרונים הוא "לילה בלילה" – שילוב של בוסה נובה, פופ, וטקסט חיזוק עצמי שכזה, חמוץ מתוק. אני לא יכולה לחכות כבר לשיר אותו בהופעה.
נועם קליינשטיין תשיק את אלבומה השני ב 27.2.25 ברידינג 3 (יש עוד כרטיסים!).
"כחול" / ניר כנען
ניר כנען הוא שוויצר. במובן הכי טוב של המילה. הוא לא פוחד לקרוא לשירים שלו בשמות כמו "פסטה בשמנת", לפתוח את אלבום הבכורה שלו עם "אוברטורה" (3:15 דקות של יצירה מוזיקלית מדהימה ונטולת מילים) ולהכניס אליו לא פחות מ־14 רצועות, כאילו לא הצליח לוותר על אף טקסט או לחן מצוין. כנראה שקל להיות בטוח בעצמך כשבגיל 23 כבר הספקת לשרת בתיאטרון צה"ל, לשחק בקולנוע, להלחין מוזיקה להצגות, להוציא את "שיר לנטע", אחד משירי האהבה המתוקים והכנים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות, ולכבוש איתו את כל המצעדים, בעודו אנונימי לחלוטין.
זהו לא אלבום קל לעיכול. הוא מגולל בעיקר את סיפור הפרידה שלו מנטע רוט (עליה גם נכתב ה־שיר), ועל כן רוב השירים עוסקים ברגשות הנלווים לפרידה: הכאב, הכעס, חוסר האונים. ההאזנה לו היא ההפך מקלילה, לפרקים אף אינטנסיבית, אבל כנראה שזה נכון שהשירים הכי יפים נכתבים ברגעים הכי קשים. כך למשל "חורף", האהוב עליי באלבום, מצליח להעביר את חוסר הביטחון באופן כל כך נוגע ללב ועם לחן שקשה לא לדמיין שמיים רועמים כשמקשיבים לו לבד במיטה; "די" מעביר את הייאוש חד וחזק בבטן ו"הדמות הראשית" הוא מסה חשופה של כעס על פסנתר, מעין גרסה עדכנית ל"תתחנני אליי" של אביתר בנאי, כמעט 30 שנה אחרי.
אהבתי במיוחד את הבחירה לחתום את האלבום עם "כחול", סיפור של זוגיות שלמה שמסופר מזווית אמפתית וחומלת יותר, משאירה את המאזין אופטימי. זו בחירה חכמה וחומלת גם על המאזין ומוכיחה שוב, שניר כנען מוכשר באופן לא רגיל, והוא כאן כדי להישאר.
ניר כנען ישיק את אלבום הבכורה ב 23.1.25 בגריי תל אביב (כל הכרטיסים אזלו).
