בחודש פברואר 2023, האדמה בטורקיה ובסוריה רעדה. בחודש ספטמבר זה כבר היכה במרוקו. זקני צפת עוד יידעו לספר על האדמה שרעדה בשנת 1927. אבל דומה שגם בשכונה המזרח-תיכונית מנוסת רעידות האדמה – שום תנועה טקטונית, חזקה ככל שתהיה, לא תשווה ללוחות האדירים שהחלו לזוז בשבועות האחרונים ושיאן – הלילה (בין שלישי לרביעי). כל שצריך היה הוא אמירה של מנהיג המעצמה החזקה בעולם, שמנסה לשנות סדרי עולם בעולם הערבי והמוסלמי ולגעת בקודש הקודשים – הזירה הפלסטינית. אמרנו לגעת? לשנות, להזיז, לבנות מחדש, אפילו לברוא.
בינתיים טראמפ מצליח במה שאיש לא הצליח לפניו – לאחד את העולם הערבי כולו. נגד התוכנית כמובן. וצריך להבין מדוע: פינוי של עזה, כמו כל נקודה בין הנהר לים, נוגעת בעצבים החשופים ביותר של העולם הערבי, מתכתבת עם טראומת הנכבה של 1948, העזיבה, הנטישה והבריחה מפלסטין. הפקרתה, רחמנא לצלן, בידי היהודים, נציגי המערב. החטא הקדמון ההוא עבור מאות מיליונים בשכונה הזאת מלווה אותם עד היום. 76 שנים אחרי ומגיע נשיא אמריקני שמציע לחדש עבורם את ה"נכבה", הפעם מרצון, חודשים ספורים אחרי המראות מעזה שבזיכרון הקולקטיבי הערבי דיברו בדיוק בשפה הזאת.
מצהיר על חזית ישירה מול האתוס הפלסטיני, ארכיון | צילום:
לירי אגמי, פלאש 90
כל מי שביקר מאז ומעולם במחנות פליטים פלסטינים בגדה, בעזה, ובטח בירדן, סוריה ולבנון, ושוחח עם התושבים שם, ילדים כמו מבוגרים, יכיר לבטח את התשובה לשאלה – מהיכן אתם. התשובה, כמו מוכנה מראש, תכוון לכפר, לעיירה או לעיר שמשם המשפחה הגיעה ועזבה או הועזבה ב-1948. יותר מזה, לב האתוס הפלסטיני הוא מונח ה"צומוד", העמידה האיתנה, זה שנקבע בוועידת בגדד ב-1978 ומבטיח לכאורה שנכבה כזו לא תשוב לעולם.
אבל יש מי שמאיים שהיא תשוב, וזה לא עוד פוליטיקאי מהספסלים האחוריים בכנסת ישראל. זהו האיש החזק בעולם. אגב, באופן אולי מפתיע, תוכניתו מתכתבת עם רצונם של רבים מהפלסטינים בעזה להגר, עוד לפני המלחמה אפילו. סקרים בעזה ערב המלחמה היו עיקשים והצביעו על רצונם של שליש מתושבי הרצועה להגר. כיום, כנראה, המספרים גדולים עוד הרבה יותר, בהתחשב בעובדה שעזה הוא מקום שחלקים גדולים ממנו לא ראויים למגורי אדם. מצרים וירדן, אגב, הם יעדים פחות מפתים, אבל סביר להניח שאם מדינות המערב או מדינות שמבטיחות קיום טוב יותר יפתחו את שעריהן, הטפטוף בתחילה יהפוך לשיטפון של עזיבה.
הסיפור הפלסטיני הוא ענין של מיליונים – ולא רק בעזה (מנהיגי האזור במפגש באמירויות, ארכיון) | צילום:
רויטרס
התנגדות נחרצת ומשותפת, נשיא מצרים א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה (ארכיון) | צילום:
reuters
אבל יש את החיים עצמם ויש את האידיאה. ואם נחזור לזו האחרונה, הסוגיה הפלסטינית מעולם לא הייתה שייכת רק לפלסטינים. נהפוך הוא, מזמן היא הופקעה מהם ומשמשת ככלי פוליטי וכאמצעי רגשי עבור המיליונים שמסביב. הם כנראה יתקשו מאוד לראות את התוכנית יוצאת אל הפועל. לכן, לא מפתיע ששתי השושבינות מאונס, המדינות החשובות שאמורות לקלוט את הפלסטינים, מצרים וירדן, יוצאות נגדה. החשש של המלך עבדאללה ושל הנשיא א-סיסי הוא שמה שייתפס כבגידה בסוגיה הפלסטינית יצית את זעם ההמון בבית פנימה.
טרנספר ונורמליזציה לא ילכו יד ביד, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (ארכיון) | צילום:
AP
וכך גם סעודיה, זו שאמורה להיות הפרס הגדול. בניגוד לדברי טראמפ, סעודיה מיהרה להבהיר שהיא מתנגדת לתוכנית ושנורמליזציה עוברת דרך מדינה פלסטינית. סעודיה אומרת את מה שמצופה ממנהיגת העולם הסוני, מרכז האיסלאם, הפטרונית הרעיונית של הסוגיה הפלסטינית והמקום שממנו יצאה תוכנית השלום הסעודית בין העולם הערבי לישראל. ייתכן מאוד שסעודיה תסתפק במפת דרכים, בהצהרה ישראלית שהיא מוכנה ללכת לכיוון מדינה פלסטינית. עם זאת, ספק גדול אם מדינת הענק הזו תעניק את האתנן של נורמליזציה ללא הסכמה ישראלית למדינה פלסטינית או לחילופין – עם הסכמה שקטה לתוכניתו של גנדי – טרנספר מעזה.
