יולי אדלשטיין הוא השף הראשי. בימים אלה נרקחת במסעדה שלו, ועדת חוץ וביטחון, מנת הדגל של מושב הכנסת הקרוב – חוק הגיוס. יש לו כוח דרמטי ביד: הוא יכול להשהות, לעכב, לגרור, לקדם, לצאת ציבורית פומבית נגד החוק או בעדו – לכל אלה השפעה משמעותית.
בשבועות האחרונים ובימים אלה ממש יושבים גורמי מקצוע של הוועדה ומנסחים את החוק. החוק אמנם כבר עבר קריאה ראשונה, אבל הנוסח שאושר לא רלוונטי. אין חוק שנכנס לוועדה ויוצא אותו דבר, בטח לא חוק דרמטי כמו חוק הגיוס. אדלשטיין משווה ומעלה: לשיטתו, לא רק מה שעבר בקריאה ראשונה לא רלוונטי כעת, אלא אפילו הנתונים שמסר בכיר צה"ל בוועדה שלו לפני שבועות ספורים כבר לא רלוונטיים. קציני צה"ל נקבו במספר 3,000 של מגויסים בשנה, שביכולתם וברצונם לגייס, זאת נוסף על 1,800 שכבר משרתים. אך אדלשטיין חושב שיש לשקול נתון זאת שנית, בשל הצורך ביותר חיילים.
קשה להגדיר את תפיסתו בסוגיית הגיוס כ"אמצע": הוא לא מסכים עם הקו ההחלטי של לפיד וליברמן שקורא "גיוס לכולם", אך גם לא קרוב לעמדת החרדים. אדלשטיין רוצה שיעורי גיוס חרדים גבוהים יותר והעדפה מתקנת למשרתים. הוא בעיקר רוצה ללכת על הקו הדק שבין מתחת החבל לקריעתו – אך ספק אם זה אפשרי.
אדלשטיין לא כפוף ליואב גלנט, ואי-התמיכה או ההתנגדות הצפויה של שר הביטחון לחוק לא רלוונטית מבחינתו. מכעיס אותו, ודי בצדק, שעוד לפני שפורסם החוק כבר מגדירים אותו כ"חוק השתמטות" ולא נותנים לו צ'אנס. ההגדרה הציבורית חשובה לו, המתקפות שהוא סופג ממתנגדי הממשלה בקפלן ומ"אחים לנשק" כבר חודשים ארוכים לא מזיזות לו – אבל נשות המילואימניקים שכותבות לו הודעות כמו "אל תיתן לזה יד" חשובות לו.
האתגר של אדלשטיין בוועדה גדול. גם הייעוץ המשפטי לא משתף פעולה עם הוועדה, וכבר הודיע לו בפומבי כי הם רואים בעייתיות באופן שבו נולד תהליך החקיקה (דין רציפות מכנסת קודמת).
מעבר לכך, יש בעייתיות באופן התיאטרלי שבו מתנהלים הדיונים הפומביים בכנסת. אדלשטיין ערך חמישה דיונים פומביים עוד בספטמבר והתייאש: כל חבר כנסת מגיע לנאום ולהשתזף מאור המצלמות, כל ארגון או עמותה באים בשביל עוד הודעה לתקשורת. ספק אם אדשלטיין יוכל לנפק חוק שיעבור את כל המשוכות העומדות בפניו. המבחן הגדול שלו מתחיל היום.
