רגע של פיתוי, החלטה גורלית, ומסלול חיים שהשתנה בבת אחת. כשתושבת הדרום הבחינה בטלפון נייד ללא בעלים באירוע משפחתי בבית כנסת בקריית גת, היא לא התנגדה לדחף ונטלה אותו – מעשה שהוביל אותה היישר אל ספסל הנאשמים. מה שהתחיל כגניבת הזדמנות, התפתח לתיק פלילי בעבירה של גניבה על ידי מציאה. שופט בית משפט השלום רפאל ימיני קבע כי על הנאשמת יחול מאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים וכי היא צריכה לבצע 50 שעות לתועלת הציבור בנוסף לפיצוי בסך 2,000 שקלים למתלוננים.
על פי כתב האישום המתוקן, הנאשמת והמתלוננים שהו באירוע משפחתי בבית כנסת בעיר קריית גת. הנאשמת גנבה את הטלפון הנייד של המתלוננים ללא הסכמתם על אף שניתן היה לברר באמצעים סבירים את זהות בעליו. הטלפון אותר והוחזר למתלוננים לאחר כחודשיים כשהזיכרון שלו מחוק.
בשלב הטיעונים לעונש, באת כוח התביעה טענה בבית המשפט כי "גניבת טלפון סלולרי זו לא רק גניבה של מכשיר, ביהמ"ש עמד על כך שהסמארטפון הוא חברו הטוב ביותר של האדם". היא הוסיפה כי קשה להתנהל בלי הטלפון, שם מצויים הדברים להם אדם זקוק בחיי היום יום, וכי יש פגיעה בפרטיותם של המתלוננים.
מנגד, באת כוח הנאשמת ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולקבוע מתחם עונשי הנע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר. היא טענה כי הרשעתה של הנאשמת בעבירה של גניבה על ידי מציאה צריכה להיות נסיבה מקלה וכי יש הבדל בין מי שגונב מתוך תיקו של אדם או מידו לבין הנסיבות הנוכחיות.
בהכרעתו קבע השופט ימיני כי לגניבת מכשיר נייד ישנה משמעות נוספת מעבר לעצם הגניבה, שכן במכשיר הנייד של אדם נשמרים דברים אישיים, הודעות ותמונות בעלות חשיבות. עם זאת, בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן הובילה למסקנה שהפגיעה היא ברף הנמוך, שכן "לא מדובר בגניבה מתוך תכנון מראש או גניבה מידו של אדם".
"בנסיבות שבהן בוצעה העבירה אין תחכום מיוחד או תכנון מוקדם, אלא ניצול הזדמנות" קבע השופט ימיני. "בנסיבות האמורות, יש להשית על הנאשמת עונש בתחתית המתחם זאת לאור הדרך השיקומית המשמעותית שעשתה".
