בגילוי פורץ דרך המטשטש את הגבולות בין מדע ואמונה, האסטרופיזיקאי ומהנדס האווירונאוטיקה והחלל מהרווארד ד״ר וילי סון, אשר עבד זמן רב במרכז האסטרופיזיקה של הרווארד וסמית'סוניאן, טען שנוסחה מתמטית עשויה להיות ההוכחה המוחלטת לקיומו של אלוהים.
בהופעתו בראיון עם טאקר קרלסון, המדען הנודע הציג את הנוסחה שלו, וטען שהיא מספקת ראיות משמעותיות לנוכחותו של אלוהים. הוא הסביר כיצד התחזית המתמטית של קיום אנטי-חומר בשנת 1928 מצביעה לטענתו על כך שליקום יש תכנון מכוון.
בליבת התיאוריה של ד״ר סון נמצאת "טענת הכוונון העדין" – הרעיון שחוקי הפיזיקה של היקום מכוילים כה מושלם לתמיכה בחיים שזה לא יכול היה לקרות במקרה. הוא מצביע על כך שהחוקים והתנאים הפיזיקליים של היקום מותאמים בדיוק לקיום חיים, וכי הסבירות שהתאמה כזו התרחשה במקרה היא נמוכה ביותר.
ד״ר סון מסביר שאנטי-חומר וחומר נוצרו יחד לאחר המפץ הגדול, אך יש פחות אנטי-חומר ביקום. לאנטי-חומר יש מטען חשמלי הפוך מחומר, כך שאם כמויותיהם היו שוות, הם היו מבטלים זה את זה. הא-סימטריה בין חומר ואנטי-חומר ביקום מתפרשת, לדבריו, כעדות לתכנון מכוון – בידי מי שמכונה אלוהים.
הנוסחה, שהוצעה לראשונה על ידי המתמטיקאי מקיימברידג' פול דיראק, מדגישה כיצד קבועים קוסמיים מסוימים מתיישרים בדיוק מדהים – תופעה שמבלבלת מדענים זה עשורים. ד״ר סון הוסיף כי יש רגעים בפיזיקה או במתמטיקה שנראים מנותקים מהעולם המוחשי, אבל בסופו של דבר מתגלים כנכונים – כמו המשוואה של פרופסור פול דיראק מאוניברסיטת קיימברידג', ששינתה את הבנתנו את חוקי הפיזיקה. דיראק נחשב ל"אבי האנטי-חומר", וגילה את קיומו התיאורטי לפני שאושר מעשית ב-1932.
דיראק חיפש משוואה יחסותית שתוכל לתאר את האלקטרון באופן שיתאים לתורת הקוונטים. למדענים היו משוואות לאלקטרונים הנעים במהירויות נמוכות, אבל התנהגות חלקיקים תת-אטומיים במהירויות גבוהות נותרה בגדר תעלומה.
הפרופסור שילב את משוואת E=mc² המפורסמת של אלברט איינשטיין עם משוואת שרדינגר ממכניקת הקוונטים. הנוסחה של איינשטיין קובעת שאובייקט בעל מסה לא יכול לנוע במהירות האור, בעוד שמשוואת שרדינגר חוזה את ההסתברות למצוא חלקיק במיקום מסוים בזמן נתון.
הפתרון הראשוני של דיראק לא עבד (כלומר לא תיאר במדויק אלקטרונים במהירויות גבוהות), ולכן הוא הוסיף למשוואה אפשרות של חלקיק עם אנרגיה שלילית – שהתברר מאוחר יותר כפוזיטרון (אנטי-אלקטרון בעל מטען חיובי). התוצאה הפתיעה את הקהילה המדעית, שכן איש לא ידע מהו חלקיק זה או מה תפקידו. אולם, החלקיק החדש הפך את הפתרון המתמטי לכה פשוט ואלגנטי עד שדיראק היה משוכנע באמיתותו.
פחות מעשור לאחר מכן, תצפיות על קרניים קוסמיות באטמוספרה העליונה גילו את חלקיקי האנטי-חומר הראשונים – ואיששו את השערתו של דיראק. תגליתו הובילה לענף חדש בפיזיקה הידוע בתור תורת השדות הקוונטיים, המשלב את תורת השדות ואת עקרון היחסות עם היסודות של מכניקת הקוונטים.
במהלך הראיון, ד״ר סון הדהד את דבריו של דיראק משנת 1963, שבהם המתמטיקאי התייחס בכתבי עת מדעיים לרעיון שאלוהים הוא "מתמטיקאי ברמה גבוהה מאוד". דיראק כתב: "נראה שזה אחד המאפיינים הבסיסיים של הטבע – שחוקים פיזיקליים יסודיים מתוארים במונחים של תיאוריה מתמטית בעלת יופי ועוצמה גדולים, שדורשת רמה גבוהה של מתמטיקה כדי להבינה. אפשר לתהות: מדוע הטבע בנוי על פי קווים אלה? התשובה היחידה היא שהידע הנוכחי שלנו מראה שהטבע אכן בנוי כך. עלינו פשוט לקבל זאת".
הוא המשיך ואמר: "אפשר אולי לתאר את המצב באומרנו שאלוהים הוא מתמטיקאי ברמה גבוהה מאוד – והוא השתמש במתמטיקה מתקדמת ביותר בבניית היקום". למרות שדיראק השתמש ב"אלוהים" כמטאפורה ליופי המתמטי של הטבע ולא כטענה תאולוגית, רבים השתמשו מאז בציטוט הזה כבסיס לטיעון מדעי המוכיח את קיומו של אלוהים.
ד״ר סון ציטט את התיאוריה של דיראק לתמיכה בטענתו ואמר: "יש כל כך הרבה דוגמאות לכוחות הנוכחים תמיד שמאפשרים לנו להאיר את חיינו. אלוהים נתן לנו את האור הזה, לעקוב אחר האור ולעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים." בעוד שמדענים רבים נמנעו היסטורית מקישור המדע לדת, ד״ר סון טוען שההרמוניה בין המתמטיקה ליקום מצביעה על עיצוב מכוון.
מומחים רבים, כגון הפילוסוף ריצ'רד סווינברן והפיזיקאי-פילוסוף רובין קולינס, טענו שטיעון הכוונון העדין תומך בקיום אלוהים. הדוגמאות שלהם התבססו בעיקר על עוצמת כוח הכבידה, היחס בין מסות הפרוטונים והאלקטרונים והקבוע הקוסמולוגי. אם כוח הכבידה היה חלש מעט יותר, גלקסיות, כוכבים וכוכבי לכת לא היו נוצרים. מאידך, אם הוא היה חזק יותר, ייתכן שהיקום היה מתמוטט לתוך חור שחור.
באופן דומה, אם יחס המסה בין פרוטון לאלקטרון היה שונה באופן משמעותי, הכימיה הבסיסית עלולה הייתה להשתבש, ולהפוך את היווצרותן של מולקולות מורכבות כמו DNA לבלתי אפשרית. הקבוע הקוסמולוגי הוא מונח במשוואות היחסות הכללית של איינשטיין שקובע אם החלל מתרחב או מתכווץ. סווינברן וקולינס טענו שאילו ערכו היה שונה, היקום היה מתרחב מהר מדי או מתמוטט מוקדם מדי כדי לאפשר קיום חיים.
לפי דיווח של LADbible, המידע אודות הנוסחה של דיראק הובא לידיעת הציבור דרך עבודתו של ד״ר סון. באחד הטקסטים המקוריים הופיעה גם התייחסות ל"אחרים" כחלק מפסקה בנוגע לרלוונטיות וזרימת הקריאה של המידע. באופן טבעי, הטענה עוררה ויכוחים סוערים בחוגים מדעיים ותאולוגיים כאחד. מבקרים טוענים שטענת הכוונון העדין עדיין חסרה הוכחות ממשיות, בעוד שמאמינים הריעו לתיאוריה של ד״ר סון כנקודת מפגש נדירה בין מדע לרוחניות.
עם זאת, יש לציין כי רבים בקהילה המדעית מטילים ספק בתקפות טיעון הכוונון העדין. מבקרים כמו פיזיקאי החלקיקים ויקטור סטנגר והקוסמולוג לורנס קראוס טוענים שהדגש על הערכים המדויקים של קבועי הטבע מתעלם מתיאוריות כמו היקום המרובה (multiverse), לפיהן קיימים יקומים רבים עם ערכים שונים של קבועי טבע. לפי תיאוריה זו, אנו פשוט חיים ביקום שבו התנאים מאפשרים את קיומנו – לא בגלל תכנון אלוהי, אלא בגלל שרק ביקום כזה יכולים להתפתח יצורים חושבים שמסוגלים לשאול את השאלה מלכתחילה.
תופעה זו, המכונה ״העיקרון האנתרופי״, מציעה הסבר טבעי לכוונון העדין ללא צורך בהתערבות אלוהית. בנוסף, חלק מהפיזיקאים סבורים שהתקדמות בתורת המיתרים או בתיאוריית הכל (Theory of Everything) עשויה בסופו של דבר להראות שהקבועים הפיזיקליים אינם משתנים שרירותיים כלל, אלא נובעים בהכרח מחוקי יסוד עמוקים יותר של הפיזיקה.
ראוי לציין את עמדתו הנגדית של המדען הנודע סטיבן הוקינג, אשר בספרו האחרון "תשובות קצרות לשאלות הגדולות" הבהיר את השקפותיו על אלוהים והחיים שלאחר המוות. בהתייחסו למוגבלותו, הוא כתב: "במשך מאות שנים, האמינו שאנשים עם מוגבלויות כמוני חיים תחת קללה שהוטלה על ידי אלוהים."
הוקינג המשיך: "ובכן, אני מניח שזה אפשרי שהרגזתי מישהו שם למעלה, אבל אני מעדיף לחשוב שהכל יכול להיות מוסבר בדרך אחרת, על ידי חוקי הטבע. אם אתה מאמין במדע, כמוני, אתה מאמין שיש חוקים מסוימים שתמיד נשמעים להם". הוא הוסיף: "אם תרצה, אתה יכול לומר שהחוקים הם מעשה ידיו של אלוהים, אבל זו יותר הגדרה של אלוהים מאשר הוכחה לקיומו".
הוקינג גם הביע את דעותיו על החיים שלאחר המוות: "כל אחד מאיתנו חופשי להאמין במה שהוא רוצה ולדעתי ההסבר הפשוט ביותר הוא שאין אלוהים. אף אחד לא ברא את היקום ואף אחד אינו מכוון את גורלנו. זה מוביל אותי להבנה עמוקה, כנראה שאין גן עדן ואין חיים לאחר המוות." מידע זה דווח על ידי NDTV.
בין אם הנוסחה של ד״ר סון תהפוך לגשר המיוחל בין אמונה למדע נותר לראות. אבל הוויכוח רחוק מלהסתיים – האם אלוהים מסתתר במספרים, או שהיקום הוא פשוט צירוף מקרים קוסמי? התשובות עשויות להיות כתובות במשוואות עתיקות יותר מהזמן עצמו, ונראה שבחיפוש האינסופי אחר תשובות על היקום, המתמטיקה עשויה להחזיק את המפתח לפענוח האלוהי.