התלבטתי האם לכתוב את הטור הזה. תהיתי האם הוא שווה את הריקושטים שאקבל בעקבותיו, מקבוצות נשים מדהימות וחשובות שתומכות בכל נפגעות עבירה ומחזקות נשים ברגעים הכי קשים בחייהן. אבל אני נאמנה ואותנטית בעיקר לעצמי, והולכת עם האינטואיציה שלי, כמו תמיד, גם במחיר של ביקורת נוקבת ופגיעה במוניטין שצברתי.
כמו שידעתי לחבוט ללא הרף באייל גולן במרוצת השנים, בכל הזדמנות ובכל רגע בטורים ובאייטמים שפרסמתי מאז התפוצצה פרשת משחקי חברה, יש גם רגע להודות שאפשר לומר מילה אחת טובה. ואני חושבת שאת הרגע הזה אייל גולן הרוויח היום ביושר, כשהביע חרטה וביקש סליחה.
אם עד היום סירבתי לקבל את אייל גולן כאומן לגיטימי וראוי, לא משנה עד כמה קולו הוא של זמיר ועד כמה הוא מוכשר. סלדתי מהממשלה כשזימנה אותו להופיע באירועים טקסיים, כעסתי על המעריצים ובעיקר על המעריצות, שבחרו למלא את קיסריה פעם אחר פעם למרות הטענות הקשות נגדו, ולא הסכמתי לרקוד או לזמזם אף אחד משיריו מאז נחשפה הפרשה.
אני זוכרת שלפני מספר שנים פגשתי את הזמר במקריות, הוא שאל אותי מה יש לי נגדו, למה אני מחפשת אותו וכותבת עליו דברים קשים, ותהיתי עם עצמי – הוא באמת שואל? הוא לא מבין שפרשת משחקי החברה היא נקודת אל חזור בקריירה שלו?
אחרי שהמתלוננת הראשית ט', טאיסיה זמולוצקי, נחשפה אמש לראשונה בפנים גלויות, הזמר שיתף היום בשעות הצהריים פוסט התנצלות: "אני שוב מתנצל עמוקות בפני אלו שנפגעו ממעשיהם של מי שהיו מקורבים אליי בזמן האירועים, השתמשו בשמי וניצלו זאת להתנהגות שאין לה מקום ואני מוקיע אותה מכל וכל. כל המעשים האלו נעשו ללא ידעתי ומאחורי גבי".
ההתנצלות שלו אומנם הייתה רחוקה מלהיות שלמה או מספקת, והוא ממשיך להתעקש שהמעשים נעשו מאחורי גבו, ומי שאחראים לה הם מקורבים לו, ביניהם אביו – אותו הוקיע בכל דרך אפשרית, גם בתעודת הזהות.
ובכל זאת, זו התנצלות השלישית במספרה של אייל גולן, גם אם היא מגומגמת ומסויגת – היא מביעה חרטה ולקיחת אחריות ואי אפשר להתעלם מחשיבותה ועוצמתה. זה לא מוזיל או מנמיך בשום צורה את הפגיעה של המתלוננות, שכולנו מאמינות להן, שהיו קורבנות מוחלשות של קבוצת גברים בזויים שניצלו את מצבן. גם אם התיק נסגר מחוסר ראיות ברף האישום הפלילי, וחשוב להדגיש – נסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה, (כלומר היו ראיות, אבל לא מספיקות לכדי הגשת כתב אישום).
אייל גולן שילם מחיר כבד על מעשיו ומעורבותו. התדמית החברתית שלו התנפצה לרסיסים כבר כמעט למעלה מעשור, הוא ממודר מפרויקטים ערכיים רבים, לא מוזמן לאירועים חשובים, שלא לדבר על הפסדים כספיים עצומים ובהם קמפיינים לחברות גדולות. הוא מנודה מהפריים טיים, הוא מנודה חברתית מהברנז'ה והפרשה עולה בכל הזדמנות מחדש ומטילה עליו שוב ושוב צל שחור ומעיב. שחס וחלילה לא נשכח ולא נסלח. את כל זה הוא הרוויח לגמרי ביושר.
אבל המחיר שהוא שילם היה כבד, השיימינג התקשורתי בעיניי כואב יותר מכל כתב אישום פלילי וריצוי עונש שמתרחש מאחורי הקלעים ולא על דפי העיתון לנגד כולם, ובעיקר לנגד ילדיו התמימים, שמשלמים מחיר כבד רק כי נולדו לאבא מפורסם שעשה טעויות בדרך.
אני מעריכה את הצעד שנקט בו היום אייל גולן, צעד שמעיד על חרטה, על השלמה, על ראייה שיפוטית וביקורתית על מעשיו. יש לו חשיבות גדולה, לא רק מול המשפט הציבורי, אלא גם בעיניי המתלוננות עצמן, כי לעיתים סליחה זה כל מה שנדרש כדי להמתיק את הגלולה המרה. עכשיו אפשר לעבור לדף הבא בספר ולהניח מאחורינו את פרשת משחקי החברה.
