ניר דבורי, עמית סגל, דנה וייס, גיא פלג ופרשנים נוספים בערוצי הטלוויזיה השונים, אבל בעיקר בחדשות 12 הפכו מובילי דעת קהל, הדעה שלהם משפיעה על דעת הציבור והצופה מקבל את עמדותיהם כאמת יצוקה. אלא שבעידן הרשתות החברתיות, האמת איבדה כבר את תפקידה. העובדות מטשטשות והמלחמה היא בעיקר על הנרטיב. וכך נוצר מצב בו מי ששולט בנרטיב הוא המנצח הגדול.
אני תמיד מהופנטת כשניר דבורי מדבר, הוא יודע להציג את הדברים עם הפאתוס וטון הדיבור שלו. ולרוב, אני מחשיבה את דעתו ועמדותיו למרות שאני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שהוא כתב צבאי שניזון ממידע של בכירים בצה"ל ולכן גם מחויב ונאמן לתפיסתם ומשנתם.
אבל אמש זה כבר היה מגוחך, ניר דבורי פשוט זלזל באינטליגנציה של הצופה, כשהפך את הרצי הלוי לקורבן, ולרגע אחד השכיח את הטבח. חשוב לציין שדבורי סייג את דבריו והדגיש את המובן מאליו כי על הלוי האחריות של השבעה באוקטובר והתפטרותו הייתה צעד מתבקש. אולם אז הגיעו דקות מביכות. שלי אישית כיווצו את הבטן, כי חוץ מלהיכנס לחדר המיטות של הרצי הלוי, הוא אמר את הכל, עשה להרצי הלוי חיים שכאלה והציג אותו כקורבן מיוסר כשהוא מדלג על כל תחנות חייו מאז השבעה באוקטובר.
דבורי עלה אמש בתוכניתו של רפי רשף והפליג בסיפורים קורעי לב על הייסורים שחווה הלוי, והלחצים בהם הוא עומד ניצב ואיתן, עד שכמעט אפשר היה לשכוח שמדובר באותו רמטכ"ל שהיה אחראי על האסון הכבד ביותר שידעה מדינת ישראל בשבת השחורה.
"האיש מאוד השתנה מאז השבעה באוקטובר, ליוויתי אותו לפני ואחרי המלחמה, יצא לי לדבר איתו כמה פעמים, הדבר הזה ממש השפיע עליו פיזית", סיפר. "ראיתי אותו מצד אחד בצוק איתן כעמוד שדרה מפלדה שעמד בלחצים שלא עמדו עד היום לפניו, אולי כמו דדו שלא הייתה לו חזית בגב, לרמטכ"ל הזה הייתה גם חזית בגב מתוך המדינה", אמר דבורי והמשיך את דברי ההלל המשתפכים על הרמטכ"ל המתפטר.
"האופן שבו הוא ניהל את הצבא וממה שהוא הקרין כלפי מטה, יכולת לראות איך זה מייסר אותו ואיך זה משפיע עליו ואיך הוא כופף את גבו".
ואז הגיעו חיים שכאלה, כשדבורי שיתף מי היו אנשי סודו של הרמטכ"ל אשר שימשו לו כמגדלור ברגעיו הקשים: "הוא דיבר על הרגשות והתחושות האישיות שלו עם אשתו, שותפתו לדרך שיודעת הכל, וגם עם החבר שמלווה אותו מסיירת מטכ"ל. אני מאמין שגם הוא היה אוזן קשבת של הרמטכ"ל ברגעים הקשים והמורכבים שהוא חווה מאז השבעה באוקטובר".
אחרי שהוצאתי ממחטה, חשתי רחמים ועצב עמוק על האיש המסכן הזה שחווה טראומה אישית, הוסיף דבורי להצביע על נקודות ההצלחה וההישגים של הלוי אחרי השבת השחורה, ויש להודות כי במקרה הזה הצדק לגמרי איתו: "הרגע שהוא לקח אחריות, הוא אוסף את הצבא ולוקח ומביא את צה"ל להתאוששות שאין לה אח ורע בעולם, ראית מה צה"ל יודע לעשות".
דעתי חלוקה בנוגע לדבורי, מצד אחד קשה לי לשמוע את דברי ההלל שהוא שופך על הרמטכ"ל בניסיון לנקות את תדמיתו של הלוי, רגע לפני שהוא עוזב את תפקידו, מבלי להזכיר ששמו יירשם לעד כמי שתחת פיקודו אירע האירוע הקשה בתולדות המדינה. אנחנו בבעיה אם לא נדע לבקר בחריפות כל גוף במדינה, כולל הצבא, אפילו שהוא הפאזל האנושי של מדינת ישראל על כל גווניה, למעט כמובן המגזר החרדי.
יחד עם זאת, זו זכות ענקית שיש לנו אדם אחד כמו דבורי, המגדלור בתוך החושך הפוליטי הצבוע, שמשמש המגן האנושי שדואג בחירוף נפש לאינטרסים של הצבא ובעיקר מול הדרג המדיני שמנסה להטיל אשמה על הצבא ולטייח את חלקו הגדול ביותר באירועי השבעה באוקטובר.
