"יום אחד התעלפתי בזמן העבודה", משתפת מוריאל אינדק בת ה־32. "הרגשתי חולשה, אבל לא משהו מוגדר או קשה מדי. שלחו אותי לבדיקות שגרתיות ול־MRI. לאחר מכן קיבלתי את הידיעה על הגידול, והייתי בשוק. אמרו לי שזה לא גידול ממאיר, ונרגעתי, אבל עדיין הרגשתי עננה כבדה מעל ראשי".
הגידול, שנמצא בבלוטת יותרת המוח של מוריאל, לא היה מאוד מסוכן. למעשה, גידול שפיר שלא מפעיל לחץ על הרקמות הסובבות ושלא גורם לתסמינים עשוי להישאר לא מזוהה במהלך החיים, או לחלופין להתגלות במקרה, כך שאפשר לעבור חיים שלמים מבלי לדעת עליו כלל.
כחצי שנה אחרי הגילוי נכנסה מוריאל להיריון ראשון, שבמהלכו חשה כאבים מפעם לפעם. בהמשך היא נכנסה להיריון פעם נוספת, ואז הכאבים התגברו משמעותית. למרות הכאבים, הוחלט להשאיר אותה במעקב ולא להכניסה לחדר הניתוח.
"במהלך ההיריון השלישי הכל השתנה", היא אומרת. "סבלתי מכאבי ראש שהתפשטו לאף, ללחי ולצוואר. כמעט לא תפקדתי, מה שהיה בעייתי בעיקר מבחינת הטיפול בשני הילדים כשבעלי משרת בצבא. הגידול התקרב בצעדי ענק לעצב הראייה, ואני ניסיתי לשדר לילדים חוסן, אך היה לי קשה מאוד לתפקד פיזית".
כריתה מלאה של הגידול
"בזמן ההיריון הגידול רק גדל, והחל ללחוץ על עצבי הראייה של מוריאל ולגרום לה לסכנת עיוורון", מסביר ד"ר סמואל מוסקוויסי, מנהל יחידת ניתוחי בסיס גולגולות ובלוטת יותרת המוח בביה"ח הדסה. "במהלך ההיריון זה מסוכן לנתח, כי יכולה להיגרם לידה דחופה או שעשויה להתעורר סכנה לעובר. למרות זאת, לא יכולנו לחכות עד סוף ההיריון, כי זה כשלעצמו היה מסכן אותה".
בהחלטה משותפת, מוריאל הגיעה אל שולחן הניתוחים. "ערכנו בדיקת אולטרסאונד לפני הניתוח ואחריו, כדי לבדוק שהעובר בסדר", אומר מוסקוויסי. "הוא ומוריאל היו המטופלים שלנו ביחד. בניתוח עצמו, יחד עם מנהל האגף לאף־אוזן־גרון ולניתוחי צוואר פרופ' רון אלישר והמרדימה ד"ר פאטניק, נכנסנו עם מצלמה דרך האף וניווטנו אל המוח. כך קיבלנו גישה לבסיס הגולגולת. כשיכולנו לראות בבירור, ביצענו כריתה מלאה של הגידול".
לאחר ארבע שעות של עבודה מרוכזת, הגידול הוסר בשלמותו והעובר לא נפגע. "איכות החיים שלי השתפרה משמעותית", מתארת מוריאל. "ממצב של חוסר תפקוד מלא, פתאום הרגשתי שאני יכולה לחוות את ההיריון כמו שצריך". כחצי שנה לאחר מכן מוריאל חזרה להדסה, הפעם כדי ללדת את ילדה השלישי, ייטב. "הלידה היתה טבעית, וכך גם ההחלמה".
מוריאל מספרת כי בחירת שם היילוד היתה מחושבת: "תוך כדי שיחה שלי ושל גיא על החששות מהניתוח, עלה דיון על בחירת השם. ואז שאלתי את גיא: 'תגיד, מה דעתך על השם ייטב? שיעשה לנו טוב קצת בתקופה הזו'".
