מי שנאלץ להתנתק לכמה שעות מאתרי החדשות מאז שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חזר לבית הלבן, לבטח החמיץ אירוע משמעותי ואפילו שניים במסגרת מלחמת הסחר החדשה — השנייה של המאה — שבה מככבים שתי הכלכלות הגדולות בעולם: ארצות הברית וסין, המהוות יחדיו מעל 40% מהתמ"ג הגלובלי.
הדינמיקה מתאימה למשחק צ'יקן על מלא, אבל בתרחיש הנוכחי, המסלול הוא צר להחריד ולאיש מהשחקנים אין לאן לסטות. ההתנגשות הפעם, כך נראה, תהיה חזיתית. מי שכבר מגיבים להתפתחויות הללו ומשקפים את הסיכונים הם השווקים הפיננסיים. המשקיעים עדים לכך שכל צד נחוש להפעיל את מלוא כובד משקלו הכלכלי והפוליטי כדי לצאת כשידו על העליונה. על הדרך, הם זורעים בהלה שמשבשת את הכלכלה הגלובלית, מחסלת ערך של טריליוני דולרים והחלה כבר למחוק, או לכל הפחות לסכן, אלפי משרות.
זהו לא העימות הכלכלי הראשון בין שתי המעצמות. בכהונתו הראשונה של טראמפ, בשנים 2019-2018, הוטלו גלים של מכסים הדדיים, שגרמו לזעזועים קשים בשווקים ולקיפאון זמני בשרשראות האספקה. אז, בעקבות לחץ של מגזרים עסקיים ותגובות מהשווקים הפיננסיים, גיבשו הצדדים הסכמות חלקיות, בין השאר, כי סין תגדיל ב־200 מיליארד דולר את היבוא שלה מארצות הברית. אלא שב־2020 פרצה מגפת הקורונה, והכל השתבש. ב־2024 כבר הגיע הגירעון המסחרי של ארצות הברית מול סין לכ־300 מיליארד דולר.
על הדרך, השיח של טראמפ על אודות "המחלה הסינית" לא תרם לביסוס האמון בין שתי המדינות. מחקרים רבים נעשו לגבי השלכות התהליכים הללו. כך עלה, כי הצרכן האמריקאי נשא ברוב הנטל כתוצאה מהעלאת מחירים ישירה. כלומר, התקיימה העברה מלאה של העלות מהיבואן לצרכן, כאשר מחירי המוצרים המיובאים טיפסו באותו שיעור של המכסים. מחקר אחר מצא, כי עד דצמבר 2018 גרמו המכסים לעלויות נוספות של כ־3.2 מיליארד דולר לחודש עבור הצרכנים והיבואנים, זאת בנוסף להפסד רווחה כלכלית (deadweight loss) של כ־1.4 מיליארד דולר לחודש. בדיקה של מכון פיטרסון מראה, שחלק מהירידה ביבוא הסיני שעליו הושתו מכסים, קוזזה על ידי עלייה ביבוא מסין של מוצרים שעליהם לא הוטלו מכסים.
יותר ויותר בדיקות ומחקרים מראים כי אף שהגירעון המסחרי מול סין אכן התכווץ באותן שנים, הגירעון המסחרי הכללי של ארצות הברית נשאר כשהיה. זאת משום שבסופו של דבר, חלק מהיבוא החליף כתובת והגיע מממקסיקו ומווייטנאם (שרכשה את רוב חומרי הגלם מסין).
סין מגיעה לקרב הזה בעמדה רגישה מאוד ובמצב מורכב. מצד אחד, היא מתמודדת עם האטה כלכלית חדה — נתוני הצמיחה הראו התרחבות זעומה של 3.8% ב־2024 (בהינתן שמדובר בנתוני אמת), הנמוכה ביותר זה עשור. מעבר לכך, משבר נדל"ן חמור ומתמשך מערער את יציבות המגזר הבנקאי בסין. לכך מתווספות שתי תופעות חדשות שמאיימות על יציבותה — הראשונה היא חוב שתפח במהירות הבזק (הממשלתי ושל תאגידים שאינם פיננסיים), והשנייה היא אבטלה עירונית גדלה והולכת, בעיקר בקרב צעירים. המרקחת הזו היא מסוכנת פוליטית־חברתית עבור משטר שאין בו חופש ביטוי, חירויות הפרט בו מצומצמות, ובמקביל, אי־השוויון החברתי מעמיק והולך. מאידך, סין היא עדיין הכלכלה השנייה בעוצמתה בעולם באופן בלתי מעורער ועם יתרונות מהותיים. אלה מונים רזרבות עצומות, צבא חזק ושאיפה פוליטית לשמר את השפעתה העולמית. במקביל, סין עוברת לאנרגיה ירוקה (היא שיאנית המעבר לרכבים חשמליים), מקדמת חדשנות ומחזקת את קשריה עם שותפות חדשות באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית.
מצבה של ארצות הברית מורכב לא פחות. מצד אחד, היא עדיין הכלכלה החזקה בעולם וממשיכה להפגין עמידות עם צמיחה יציבה ושוק עבודה הדוק. במקביל ארצות הברית היא עדיין בירת החדשנות, הידע והטכנולוגיה. הדולר שומר על מעמדו כמטבע הרזרבה העולמי (כ־59% מהרזרבות הן בדולר ובמקום השני היורו עם 25%), ויכולת גיוס ההון של הממשל הפדרלי נותרה כמעט בלתי מוגבלת. מאידך, המדינה מתמודדת עם גירעונות תקציביים מתמשכים שאינם צפויים להירגע תחת טראמפ (להפך), חוב ציבורי מתנפח ושחיקה בתשתיות. לכל אלה מתווסף קיטוב פוליטי שמערער את היציבות החברתית ואת יכולת קבלת ההחלטות ארוכת הטווח.
לכן, התובנה כי הפעם מדובר בעימות שגולש הרבה מעבר לסחר ומהדהד את המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות לשעבר, אבל עם טוויסט בעלילה. אז, היה מדובר בהתנגשות בין שני מודלים שלטוניים־אידיאולוגיים — פוליטיים וכלכליים — הפוכים בתכלית. ארצות הברית ביקשה לשמר את הסדר הליברלי מבוסס הדמוקרטיה והקפיטליזם, בעוד ברית המועצות פעלה לקדם את הקומוניזם. המשוואה הפעם שונה וכללי המשחק אחרים. ארצות הברית של טראמפ היא הרבה פחות ליברלית. לבטח פוליטית, אך גם כלכלית — ולראיה, טראמפ פתח במחול שדים של פרוטקציוניזם קיצוני שכמותו לא נראה בעולם זה עשורים רבים. סין מיישמת מודל ריכוזי הרבה יותר, אבל עם איים נדיבים של שוק חופשי בכל חלקי כלכלתה.
הקרב בין שתי הגישות כבר מתנהל על הקרקע — באפריקה, בדרום אמריקה, במזרח התיכון ובאזור האוקיינוס השקט. במובן זה, האירועים מהדהדים את תחילת המאה ה־19, כאשר מספר מעצמות־על לא ליברליות (צרפת של נפוליאון, גרמניה של ביסמרק ורוסיה הצארית) התחרו על שטחים, נתיבי סחר ומשאבים — לא בשם ערכים או אידיאולוגיה, אלא בשם כוח ולאומנות. במובן זה, מלחמה קרה 2.0 איננה המשך ישיר לזו שהכרנו, אלא גרסה עדכנית ופרגמטית עם השפעה דרמטית של גופים ותאגידים כלכליים ופיננסיים.
ההשלכות הכלכליות של העימות הזה צפויות להיות קשות. לא רק לשני הצדדים, אלא לעולם כולו. התמהיל מפחיד, וחלקו כבר גלוי, לרבות רכבת ההרים בשווקים הפיננסיים. מחירי מוצרים רבים יעלו, האינפלציה תזנק, ההשקעות יפחתו, המגזר העסקי הגלובלי יתקשה לתכנן לטווח הבינוני והארוך. ההכנסה הפנויה של משקי הבית תתכווץ ואפקט העושר עלול להיעלם, דבר שיפגע בצמיחה הכלכלית, ירחיב את האבטלה ויסלים את המתיחות החברתית בסין ובארצות הברית, כמו גם בעולם.
