מצור התעופה בישראל משפיע על תחום ההייטק, הקטר שמוביל את הכלכלה בארץ, וגורם לכך שהחברות מעבירות לחו"ל נתח לא קטן מפעילותן כדי להמשיך בשגרת העבודה; אנשי מקצוע נשלחים לעבוד בארצות היעד, והבכירים נאלצים לשהות בחו"ל יותר משתוכנן עקב מיעוט הטיסות ארצה.
את הדיון בנושא הציתו שניים מבכירי תעשיית ההייטק בישראל, מייקל אייזנברג מקרן "אלף" וליעד אגמון מקרן ההון־סיכון "אינסייט פרטנרס", שכתבו ברשת X על הפגיעה בתחום בעקבות ביטולי הטיסות הזרות.
"אנחנו מדינה במצור וזה פוגע בכלכלה", כתב אייזנברג בפנייה לשרת התחבורה מירי רגב. "מישהו צריך לטוס לניו יורק בשבוע הבא ואין אפילו רשימת המתנה פתוחה באף מחלקה. אסור לך לשהות בארץ עד שלא חרשת אישית את מנכ"לי כל חברות התעופה, הבנת מה הבעיה והבאת פתרון".
הוא אף ציין כי יש כבר מי שהעביר לחו"ל את מנהל המכירות שלו ושני אנשי תמיכה, ובתגובה לציוץ כתב אגמון כי בקרן שלו אמרו למנכ"ל אחת החברות שהם מצפים שהוא "יעבור לארה"ב ויבנה שם צוות בהקדם האפשרי".
ציונות או כלכלה
מצב זה מטריד מאוד את תעשיית ההייטק. ד"ר מיכל צור, מייסדת ומנכ"לית משותפת של חברת "Remepy" המפתחת תרופות היברידיות, אמרה ל"ישראל היום": "זה לא רגיש לדבר על טיסות בזמן שחיילים נהרגים, אבל החוסן של המדינה תלוי בהמשך הפעילות הכלכלית. כלכלת המדינה נשענת על ההייטק, והיעדר הטיסות כעת פוגע בפעילותו העסקית.
"ביזנס נשען על מפגשי פנים אל פנים ועל כנסים. בתחום הניסויים הקליניים, למשל, יש כנסים בחו"ל. בימי הקורונה לא היו טיסות והיה שוויון בין כולם, אבל כרגע יוצא שאנחנו אנדרדוג. אי אפשר לנסוע באופן ספונטני לשום מקום וזו בעיה.
"הייתי אמורה להיות בכנס בחו"ל באמצע ספטמבר ובסדרת פגישות באוקטובר, וכדי למנוע מצב שלא תהיה לי אפשרות לטוס נסעתי לשלושה שבועות רצוף. אני אם לשלושה ילדים, אחד מהם היה בעזה ואחת בצבא, ונתקעתי בחזרה בערב ראש השנה.
"חברות ההייטק, מתוך ציונות אמיתית, לא רוצות להוציא משרות, אבל המצב הזה מקשה להחזיק כמה שיותר משרות ויגרום להן להעביר משרות אל מחוץ לישראל. האינטרס של כולנו הוא לייצר משרות כדי שהכלכלה תתפקד, אבל אי אפשר להחזיק איש שיווק אם הוא לא יכול לטוס. נוסף על כך, המחירים של הכרטיסים מטורפים, ולא רק ההייטק מושפע מזה".
הפתרון הראוי, לפי ד"ר צור, הוא "להקים חמ"ל כלכלי. בתחום התחבורה, למשל, חברות התעופה הישראליות התגייסו וחכרו מטוסים. שנה חלפה מאז תחילת המלחמה, ואם למישהו היה אכפת והוא היה עובד מול הרגולטורים בעולם, זה היה נפתר מזמן. אפשר היה לתת תמריצים לחברות תעופה זרות או לתת ערובות, למשל.
"זה כאילו נושא שולי כשאנחנו מתמודדים עם הרבה דברים, אבל עבור מי שלא עוסק בעשייה ביטחונית חובה לוודא שהמדינה היא מקום ראוי ונורמלי לגור בו. זו לא אמירה פוליטית, אלא אמירה ערכית. מי שיודע שהדירוג ירד, שיתעסק בלוודא שהוא יעלה בחזרה ושלא יגיד שזה לא רלוונטי".
