נשיא ארה"ב החדש-ישן דונלד טראמפ הגשים יעד ראשון במאבקו המתרחב מול סין, לאחר שפגישה של מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, עם נשיא פנמה, חוסה ראול מולינו, הובילה את האחרון להכריז כי מדינתו תפרוש מתוכנית החגורה והדרך, בצל החשש האמריקאי מהנוכחות הסינית בתעלת פנמה.
● יואב קרני, פרשנות | מלחמת הסחר של ארה"ב עם שותפותיה הגדולות ביותר היא רק ההתחלה
● "הצעד החריף ביותר של נשיא אמריקאי זה כמעט 100 שנה": למה שוק המט"ח רועד ממכסי טראמפ?
● טראמפ מאיים גם על דרום אפריקה, וישראל מחככת ידיים בהנאה
התעלה היא נתיב קריטי לארה"ב ולסין, בשל החיבור דרכה בין המזרח הרחוק לחוף המזרחי של ארה"ב, וליבשת אמריקה בכלל, ובהמשך לאירופה. את הנתיב הזה חוצה כ-5% מהתנועה הימית העולמית, והוא חוסך 57 ימי שיט בין האוקיאנוס השקט לאטלנטי.
על כן, אין זה מפתיע כי לפי נתוני מינהלת התעלה, כ-75% מהסחורות שעברו בה ב-2024 הגיעו מארה"ב, וכ-21% מסין. מתוך כלל תנועת המכולות האמריקאית, כ-40% עוברים דרך פנמה. היקף המעבר הגדול מניב לפנמה כ-5 מיליארד דולר בשנה, שמהווים לפי IDB Invest מקור ל-7.7% מהתמ"ג הפנמי וכ-15.9% מהיצוא.
בצל כל זאת, טראמפ זועם בשל שתי סוגיות. מחד, ארה"ב היא זו שבנתה את התעלה, השיקה אותה ב-1914 – והעבירה את השליטה בה לפנמה רק בשנת 1999. עמדתו של טראמפ היא, כי העברת התעלה, שאורכה כ-82 ק"מ לריבונות פנמה, בשל אמנה שעליה חתם הנשיא ג'ימי קרטר ב-1977, הייתה צעד "טיפשי".
לאחר מכן בייג'ינג זיהתה הזדמנות, וכיום חברות בבעלות ממשלתית סינית משקיעות בתשתיות סביב התעלה, וחברה מהונג קונג, CK האטצ'יסון, מפעילה שני נמלים בתעלה. אלו אומנם שניים מתוך חמישה, אך כל אחד מהנמלים נמצא בקצה אחר של התעלה. ככלל, האטצ'יסון היא אחת ממפעילות הנמלים החזקות בעולם, עם 53 נמלים ב-24 מדינות, כולל מערביות, דוגמת בריטניה וקנדה.
חברות סיניות בונות גשר
האטצ'יסון אינה המפעילה של התעלה, אלא מינהלת תעלת פנמה, ששייכת לממשל בפנמה סיטי. בה בעת, בייג'ינג טוענת, כי אין בכוונתה להשתלט על הפעלת התעלה, אבל את וושינגטון זה לא מרגיע. בין השאר, משום שהאמריקאים מזהים כי חברות ממשלתיות סיניות, CCCC
ו־CHEC, בונות כיום גשר מעל התעלה.
בנאום ההשבעה ציין טראמפ את פנמה שש פעמים, יותר מכל מדינה אחרת. עתה, בניסיון לבלום את ההשתלטות הסינית, הביקור הראשון של רוביו מחוץ לארה"ב היה בפנמה סיטי. העמדה של מזכיר המדינה בנושא הנוכחות הסינית בתעלה הייתה ברורה מבעוד מועד, משום שבשבוע שעבר הוא הזהיר כי הסינים עלולים להשתמש בנמלים שהם חוכרים לצורך השבתת התעלה. מנגד, מולינו אמר לרוביו כי הבעלות בתעלה לא נמצאת על השולחן.
חוסה ראול מולינו, נשיא פנמה / צילום: ap, Pamela Smith
חשיבות ההצהרה הפנמית
משמעותית יותר עבור וושינגטון היא ההצהרה של נשיא פנמה כי מדינתו לא תאריך את השתתפותה בתוכנית החגורה והדרך הסינית, ואף תפעל לצאת ממנה עוד בטרם תום החוזה הנוכחי ב-2026. במסגרת החגורה והדרך, סין משקיעה סכומי ענק בהשתלטות על תשתיות אסטרטגיות, נכסים ושטחים במדינות שונות. לפני כשש שנים העריכו את הפרויקט ב-8 טריליון דולר. זה מאפשר לסין תועלת ביבוא, כשבשנת 2023 חל זינוק של כ-46.8% ביבוא סיני של סחורות ממדינות החברות בחגורה והדרך, עד לסכום כולל של 8.74 טריליון יואן. על ההשפעות המדיניות של התוכניות ניתן ללמוד מפנמה, שהצטרפה לחגורה והדרך בשנת 2017, וכבר באותה שנה ניתקה את יחסיה עם טייוואן.
כעת, פנמה עשויה להפוך לבשורה שלילית במיוחד לסין, בגלל שהיא המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שמחליטה שלא להאריך – ואף לנסות לקצר – את השתתפותה בתוכנית החגורה והדרך. "הפגישה הייתה מכובדת ולבבית", מסר מולינו, בעקבות שיחתו עם רוביו, וציין כי אינו חש איום על האמנה שחתם קרטר ב-1977. במסגרת אותו מסמך, ארה"ב הותירה לעצמה אפשרות להתערב צבאית, במקרה שהפעלת התעלה תשובש בגין משבר פנימי או כוח זר. "אני אף פחות חושש משימוש בכוח צבאי להשתלטות על התעלה", רמז נשיא פנמה, בנוגע לדברים קודמים של טראמפ, שאמר כי ארה"ב צריכה לקחת את התעלה בחזרה.
סביר כי השתלטות צבאית אמריקאית על תעלת פנמה לא תתרחש בקרוב, אולם רוביו כבר השיג התחייבות צבאית משמעותית של פנמה סיטי. מולינו התחייב לאפשר מעבר של ספינות מלחמה אמריקאיות בתעלה, בצעד שמהווה מסר לבייג'ינג, בגלל שמעבר שכזה הוא קריטי במקרה שארה"ב תחליט על העברת כוחות נרחבים של הצי לאוקיאנוס השקט – מול הסינים.
הטלטלות הגיאופוליטיות מתרחשות בד בבד עם השלכות ההתחממות הגלובלית. בניגוד לתעלת סואץ, לדוגמה, בפנמה יש פערי גובה משמעותיים, ועל כן, אם לא יורדים משקעים באזורים מסוימים, הדבר מפחית דרסטית את יכולת מעבר הספינות. כך, למשל, באגם גאטון, שנמצא במרכז התעלה, חלה ירידת מפלס מכ-26.5 מטרים בינואר 2023 לכ-24.6 מטרים בינואר 2024. הדבר נתן את אותותיו בשנה הפיסקאלית 2024 (אוקטובר 2023 עד ספטמבר 2024), שבה חלה ירידה של 29% במספר הספינות שחצו את תעלת פנמה, ל-9,936 מעברים.
ככה עוקפים את התור
מולינו מצא דרך יצירתית להגיע להכנסות שיא שנתיות בתעלה, על אף אילוצי הבצורת, שגרמו לכך שבמרבית 2024 מספר המעברים היה נמוך מב-2023. בשתי הכניסות לתעלה מצטברים תורים. דמי מעבר שגרתיים בתעלה עומדים על כ-400 אלף דולר לספינה, אף שהתעריף מגוון מאוד וכפוף לסוג הספינה, לגודלה, להיקף הכבודה ולסיווגה. מה שבחרו ברשות תעלת פנמה לעשות במטרה להגדיל את ההכנסות הן מכירות פומביות לעקיפת התורים. לפי "אקונומיק טיימס" ההודי, באחד המקרים הגיעו לתשלום של 2.4 מיליון דולר נוספים על דמי המעבר.
בחברות הספנות מעדיפים להיענות לשיטה הפנמית, משום שהאפשרויות האחרות הן לחכות בתורים ארוכים, שעשויים להימשך כשבוע, או לעקוף את היבשת, כפי שהיו עושים טרם הקמת התעלה – ולהוסיף 57 ימים. על ההשלכות ניתן ללמוד מהשפעות החות'ים בים האדום. שם ספינות בין המזרח הרחוק ואירופה נאלצות לעקוף את כף התקווה הטובה, ולהוסיף למסלולן כ-13 אלף ק"מ. ההשפעה המוערכת היא תוספת של מיליון דולר לספינת מכולות עבור דלק, תספוקת ומשכורות עובדים.
מכאן, ניתן לשער עד כמה פיצוץ בין ארה"ב ופנמה, או לכל הפחות החמרת מצב מפלס המים, שמושפע מההתחממות הגלובלית ומיעוט המשקעים, עשוי לטלטל את שרשראות האספקה בעולם. אין מדובר רק בהשפעה על הלקוח בארה"ב שצורך מוצרים מהמזרח הרחוק. לקוחות מכל העולם צורכים מוצרים מוגמרים מתוצרת אמריקאית, שלפחות חלקם מתבססים על חומרי גלם מהמזרח הרחוק.
מחיר אותם חומרי גלם, וכמובן גם המוצר המוגמר, מושפע ממחירי השילוח. ככל שפחות ספינות יורשו לעבור בתעלת פנמה, ענקיות הספנות שמשפיעות על כל צרכן בעולם יעלו תעריפים. זה אולי עשוי להישמע כתרחיש מופרך, אבל ההתפתחויות בתעלת סואץ הבהירו עד כמה זה עשוי להיות מציאותי.
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.