המחלוקת בין השרים – מחדל עם השלכות עתידיות הרות גורל
חוסר יכולתם של שר הביטחון ושל שר האוצר לדון ולהגיע להסכמות לטובת ביטחון המדינה, היא לא פחות ממבעיתה • מצבה האסטרטגי הבעייתי של ישראל רק מאיב על ניהול המלחמה • כדי שנוכל לעמוד איתנים למול האיומים בגזרות הלחימה, מערכת הביטחון חייבת לחתום על כמה שיותר עסקאות נשק עם ארה"ב ולייצר קווי ייצור חדשים לאספקה פנים ארצית
בצלאל סמוטריץ' ויואב גלנט לא המציאו את היריבות בין משרדי (ושרי) האוצר והביטחון. ההיסטוריה מלאה שרים ופקידים בשני המשרדים שהתקוטטו ביניהם, לעיתים בקולניות ולעיתים בחדרים הסגורים. תקציבי העתק עמדו תמיד בבסיס המחלוקת, ובעיקר הרצון בשליטה: כל אחד מהשרים רצה להיות זה שקובע.
אלא שכל זה קרה בעיתות שלום. מה שקורה כיום הוא חריג ומסוכן משום שהוא מתרחש בזמן מלחמה. המחשבה ששני השרים האלה לא מסוגלים לשבת ביחד ולסכם, לטובת ביטחון המדינה, היא לא פחות ממבעיתה. המשמעויות של המחדל הזה הרות גורל בטווח הקצר, בטווח הבינוני ובטווח הארוך.
בטווח הקצר נדרש צה"ל לקצוב מלאים וחלפים, מחשש שהם יאזלו ולא יהיה מהיכן למלא את החסר לצרכים עתידיים (למשל למלחמה בצפון). בטווח הבינוני ייפגעו מערכי ייצור בארץ ובחו"ל, וכתוצאה מכך יפוטרו עובדים ויאבדו מוקדי ידע. ובטווח הארוך תוביל הפגיעה בהתקשרויות קריטיות לעיכוב בהגעת פלטפורמות חיוניות – בעיקר מטוסי קרב ומסוקים
המחדל הזה מחמיר בגלל מצבה האסטרטגי הבעייתי של ישראל. הבידוד המדיני המחריף, שנגרם כתוצאה מהניהול הכושל של המלחמה בעזה, מוביל לכך שישראל יכולה להסתמך פחות ופחות על מדינות זרות בכל הקשור לאספקת אמל"ח ורכיבים קריטיים לייצור בארץ. הרצון להישען בעתיד על תוצרת כחול־לבן מבורך, אבל היתכנותו חלקית בלבד וכדי לממשו יידרשו שנים והשקעות עתק. בינתיים תלויה ישראל בזרים – בעיקר אמריקנים – שמתחזקים את צה"ל במיטב הכלים והתחמושת מכספי משלם המיסים האמריקני.
