ב־7 באוקטובר, למרות אי־הוודאות והאתגרים המשמעותיים, תנובה, חברת המזון הגדולה בישראל, הצליחה ליצור חמ"ל מהיר משלה ולתפעל מערך שהוביל מוצרי מזון לכל מקום במדינה.
כעת, על רקע שנה למלחמה, ענת גרוס־שון, משנה למנכ"ל קבוצת תנובה, מספרת על האתגרים ועל ההתמודדות בשנה הקשה ביותר אולי בתולדות המדינה.
"הבוקר התחיל כמו שהוא התחיל לכולם. כולנו נכנסנו לממ"דים ושמענו את הידיעות הנוראיות מהדרום", היא משחזרת את בוקר 7 באוקטובר. "לקח כמה שעות עד שכולם הבינו שיש פה אירוע. התחלנו בשיחות פנימיות של ההנהלה כשאנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתכנס ולעשות הערכת מצב מהירה. היה צריך להבין מי מגיע ומי לא יכול להגיע כדי לתפעל את כל המערך במוצאי שבת. אחרי שמיפינו את הצוות, התמונה התבהרה. הבנו באותו לילה שחסרים מאות עובדים. 15% ממצבת העובדים שלנו לא היתה, בדגש על הנהגים כי הם הראשונים שהצבא מגייס, וגם מלקטים ועובדי ייצור גויסו. נוסף על כך, היו עובדים מקו העימות שלא יכלו להגיע ועובדים מהחברה הערבית שפחדו להגיע. כמו כן יש לנו מפעלים שהיו במוקדי האש: מרכז מכירות ומוקד צרכנים באשקלון שהיתה העיר הכי מטווחת במלחמה, מרכז לוגיסטי בנתיבות שקיבל פגיעה ישירה, מרכז לוגיסטי בבאר טוביה, מפעל טנא נגה בקריית מלאכי ומפעל של מעדנות בגן יבנה. נוסף על כך, מפעל תנובה גליל בקריית שמונה שמייצר את השניצלים של מאמא עוף פועל מהיום הראשון למלחמה".
פיתחנו חוסן ומיומנות
גרוס־שון מספרת כי למרות היעדר העובדים הרבים שגויסו, המערך עבד בצורה רציפה ומסודרת. "מבחינת תנובה המשימה הכי גדולה באירועים מסוג זה היא להבטיח את רציפות האספקה כדי שלציבור יהיה מזון. זה נשמע מאוד סיסמאתי, אבל זו המשימה הכי חשובה ומשמעותית. כולנו בוגרי קורונה, ולמרות ההבדלים ביניהם פיתחנו חוסן ומיומנות. עבור הציבור לדעת שאתה יורד לסופר ורואה שיש שם מזון זה סוג של נורמליזציה. אם יש מזון, זה מהווה ביטחון וזו ודאות שהעולם לא קרס לתוך עצמו. כשרואים את המשאיות של תנובה נוסעות על הכביש זו תחושה שכאילו הכל בסדר".
איך הצלחתם לתפעל את כל המערך בשעה שהכל היה תחת אי־ודאות?
"ברור שבמצב כזה שבו חסרים כל כך הרבה עובדים במקצועות הקריטיים, ההתארגנות היתה חייבת להיות מאוד מהירה. הגדרנו כמה פעולות שאפשרו לנו להבטיח כי לכל אחד יהיה גבינה וקוטג'".
פגיעה משמעותית חוו הרפתות שעובדות עם תנובה באופן שוטף. ראובן הייניק, מנהל רפת כיסופים, נרצח על ידי מחבלי חמאס. "אנחנו מנהלים קשר קרוב ואמיץ עם הרפתנים ועמדנו איתם בקשר מייד וכל הזמן. אפרי רייקין, מנהל אגף חלב גולמי בתנובה, הוא בעצמו רפתן. הוא דיבר עם כולם, כדי להבין את תמונת המצב של הרפתות, שהיתה מאוד קשה בעוטף. רפת כיסופים נמחקה וראובן הייניק נרצח. הבנו שמבחינת הרפתנים מדובר באירוע של חורבן, אובדן והרס. רפת מסמלת חיים. לא סתם בכל הקיבוצים מי שלא נוטש אלה החקלאים ובעלי החיים. הידיעה שרפת חזרה לעבוד זה אומר שהקיבוץ חי, יש חיים ונורמליזציה. היה ברור שאחרי כמה ימים שבהם הפרות לא אכלו החלב שייחלב הוא לא חלב שאפשר לעבוד איתו.
אמרנו להם מייד שלא ידאגו, שיחלבו מה שאפשר, ואנחנו נשלם על כל החלב. המשאיות שאספו את החלב הגיעו לעוטף ביום ראשון תחת אש מתוך מסר שאנחנו כאן עבורם. רק אז ראינו את גודל האירוע. חלק מהרפתות נהרסו לחלוטין והיו בהן פגיעות משמעותיות. אמרנו שאנחנו מתייצבים לצידם ושבועיים לתוך המלחמה הקמנו קרן רפתנים בסך 15 מיליון שקלים, כדי שיקבלו סיוע מיידי וכשהרפת תחזור לעבוד זה יהיה סימן של תפקוד וביטחון עבור תושבי הקיבוץ ובעיקר הרפתנים".
מה מידת המוכנות אם הזירה בצפון תתרחב?
"תחזקנו מלאי חירום של מוצרים, חומרי אריזה וחומרי גלם של מוצרים בסיסיים. תנובה מחזיקה על חשבונה מחסנים כדי שיהיה מלאי אם לא יהיו דרכי גישה או מפעל לא יוכל לספק סחורה. השנה הזו גרמה לכולם להבין את המשמעות של שמירה על ביטחון המזון. זה שלא היה מקרר ריק – זה לא טריוויאלי".
