בעוד החוליות הייעודיות המיוצרות על ידי יצרני המנופים מיועדות לשימוש חד פעמי, את 'חוליית השתילה' נהוג לחתוך לאחר השימוש, לרתך לה פלטות מתכת חדשות בבסיסן ולשתול אותה פעם נוספת בבטון לשימוש חוזר – כך עד 5 פעמים ליחידה – 'פטנט' החוסך לקבלנים מאות אלפי שקלים.
מעט לאחר פרסום ההנחיה, חזר בו המשרד – והודיע שהוא יוצא להליך שיתוף ציבור בנושא, ככל הנראה לאור היקף התופעה והחשש מפני השלכות הרוחב של המהלך על הענף. כעת, הודיע המינהל לבודקי המנופים כי הוא מחדש את ההנחיה, שתכנס לתוקף באופן מיידי: על בודקי העגורנים לאסור את השימוש במנופים שנבנו על בסיס חוליות שתילה שלא אושרו על ידי יצרן העגורן, ולעדכן לגביהן את מפקחי מינהל הבטיחות – אשר יטילו בכל אתר בניה שכזה צווי בטיחות האוסרים על המשך הפעלת העגורנים.
את המודעות לסוגייה הציף עו"ד ישראל אסל, המייצג את משפחתו של המנופאי אלי שקולניק שנפצע באורח קשה בקריסת עגורן צריח בבת ים בפברואר 2017. במכתב לציבור המנופאים טען אסל כי במסגרת ההליך נחשף לכך שעשרות עגורני צריח מסוג POTAIN נבנים בישראל באמצעות שיטה זו. אסל קרא לציבור המנופאים לוודא עם העלייה על העגורנים, האם בבסיס העגורן נראים פינים המחברים את החוליה התחתונה לרגלי שתילה יעודיות (כפי שצריך להיות) – או שהחוליה התחתונה עצמה קבורה בבטון, דבר המעורר חשד שמדובר באילתור.
"כל מנופאי שחושד שבעגורן שלו נעשה ביסוס עם חוליית שתילה, אני ממליץ לו לצלם את הביסוס ולשלוח לבודק המוסמך שיאשר לו אם הביסוס עומד בהוראות ספר היצרן של המנוף. אני ממליץ לרשום הכל בפנקס העגורן ולתעד את משלוח התמונות לבודק המוסמך". במידת הצורך, הבהיר, מומלץ לדווח גם ישירות למשרד העבודה.