במידה מסוימת, מדינת ישראל הייתה זקוקה בדיוק בזמן הזה לסיפורי הסקס במכון הכושר ביבנה. בין הודעות "הותר לפרסום" מחרידות להיצמדות בוואקום של מיליונים נוטפי דמעות למסכים שמשדרים תמונות חטופים חוזרים הביתה, הגיעה ליהודים איזו הפוגה קצרה, יום של חופש מהמהומה המטורללת הקרויה חיי יומיום במדינת ישראל, ויבנה, דווקא יבנה המפוהקת שבערים, באה וסיפקה להם את זה.
ולא סתם הפוגה – הפוגה בעזרת המשווק הגדול, האחד שאפשר לסמוך עליו שתמיד יספק את הסחורה – הסקס. גם סקס צולע, אגב, עושה את העבודה, וזה שנראה בסרטונים שהתפרסמו סבל מצליעה קשה: מכני, חסר תשוקה רעבה ואמיתית, עם גרביים, ישבן חיוור עולה ויורד – כל אתר פורנו מספק יותר לצופה רעב/ה, אבל ללא ספק ההצלחה של הסקס ביבנה הוכיחה שגם הסוג הזה עובד. אולי משום שהוא "שלנו". סקס ציוני אחרי אלפיים שנות. על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את מועדוני הכושר בציון.
אולי באופן בלתי מודע חיפשה המדינה אכולת הפילוג והזעם הרותח משהו להתאחד סביבו, לצחוק ממנו ביחד אפילו ליום אחד, ומצאה אותו בישבן חיוור אחד עולה ויורד. ימין ושמאל הצליחו לכמה שעות לשבת סביב שולחן בלי לרצות לתפוס זה בגרונו של האחר, ולגלגל דאחקות על יבנה. אוי, כמה בדיחות עפו בסלונים פרטיים וברשתות החברתיות בשבועיים האחרונים שכללו בתוכן את המילים "סקס", "יבנה", "חדר כושר".
כמה מעט טוב לב היה בבדיחות הללו. כמה פעמים פנה אליי מכר ושאל אם אני מעוניין להיכנס איתו כשותף בחדר כושר, ואחר כך, אלא מה, כמובן באה המילה "ביבנה". בכלל, המילים "חדר כושר" ו"יבנה" לא יישמעו מעתה ועוד זמן רב קדימה בלי החיוך הקטן והממזרי שאנחנו הרי יודעים מה קורה שם בעיר החטאים השובבה.
והיו גם כמובן אנשי האג'נדה שתפסו טרמפ לטובת עניינם. איזה גאון כתב מאמר שאם הייתה הפרדה בחדרי כושר, אירוע פריצות כזה לא היה מתרחש. בעוד מאמר דעה שקראתי קוננה כותבת על שלוש הנשים שכבודן נרמס לעיני מדינה שלמה.
כאן אני מבקש להזכיר בשם ההגינות והשוויון שגם כבודו של גבר אחד חשוף ישבן נרמס, גם פרנסתו, הוא לא יוכל יותר להסתובב ברחובות הכרך הקטן שלו בלי שעיניים ואצבעות יופנו לעברו.
למבוכה, חשוב לזכור, אין בעלות על מגדר. כתרופה לשיפור מצב הרוח מומלץ לשחקני הסרטונים לזכור שאוטוטו המהומה הישראלית המטורללת תמחה את העקבות, ההפוגה הקצרה תסתיים, וכולנו נחזור לתעב ולזעום ולהיות מלאי חרדה כאשר אהבנו.
