בעיירת נופש בלגית מתקבצת חבורת מתבגרים עשירים ומפונקים להעביר את הקיץ. אל אותה העיירה, לחלק העני יותר, מגיעים בן ואמו במטרה שונה – היא מנסה לגלות מה קרה לאחותה, ששימשה כמטפלת בבית אחת המשפחות ויום אחד פשוט נעלמה, והבן – שמו דן – תפקידו להרגיש לא נוח בכל פינה שבה הוא נמצא ולהדגים זאת בפנים עצובות.
פער המעמדות הכלכלי הוא הציר המרכזי שסביבו נעה העלילה. בני העשירים מבלים את זמנם במסיבות, אלכוהול ושימוש בסמים. דן העני מתחבר אליהם, אבל בניגוד להם נאלץ לעבוד לפרנסתו וסופג מהם לא מעט עלבונות.
על פניו "הפריבילגים" היא סדרה המיועדת לבני נוער – כל זמנם מוקדש לחיי הוללות חסרי דאגות, כולם חסרי מחר במעגל אינסופי בין מסיבות לחוף הים. אלא שתחת הקליפה החיצונית מתחיל להיחשף עולמם של המבוגרים, הורי הילדים, שחייהם סדוקים, בוגדניים ומלאי מרירות. בעוד הנוער מתחבט בבעיות של נוער – ההורים הטובלים בכסף עסוקים בשאלות של נאמנות, בניסיון למלא בתוכן את חייהם – ניסיונות כושלים בדרך כלל.
לכן, במהלך הצפייה עולה השאלה מה בעצם "הפריבילגים" רוצה מהחיים שלנו. לואיז, חברתו של נסיך בני הנוער אלכס, מתלבטת בערך 15 פעמים במהלך הסדרה אם להמשיך את קשריה עם אלכס או לעבור לדן. אביו של אלכס, גבר אלים, בדרך כלל אכזרי ותוקפני כלפי בנו, נורה (לרשויות מספרים ש"נפל במדרגות") והופך לגוד גאי באופן יחסי, כאשר הוא מצטרף למאבק נגד אמו המכשפה בת ה־80 ומשהו המשתלטת על החברה שלו בעזרת בעלה בן ה־25 בערך.
הרבה יותר מדי קצוות נותרים פרומים כשהסדרה מגיעה סוף־סוף לפרק האחרון, שאינו מהווה בשום צורה קלוז'ר כלשהו ומבטיח דבר אחד בלבד – תהיה עונה שלישית. את הבלגן הזה אי אפשר להשאיר ככה.
