התנדבות הציבור הישראלי ב־14 חודשי מלחמת חרבות ברזל חצתה מגזרים, מגדרים, גילים ורקעים, והתבטאה בהתנדבות מסיבית. עם תחילת המלחמה כמעט כל אדם שני התנדב (45.2%).
לאחר חודש וחצי – דפוסי ההתנדבות במלחמה ירדו לשיעור של 28.7%, וכיום הם עומדים על 15%. היקפי הסיוע של המתנדבים בהתארגנויות השונות ובכלל, בעזרה למעל מיליון אזרחים, נאמדים במאות מיליוני שקלים – כך עולה משנתון ההתנדבות והמעורבות החברתית במלחמה של המועצה הישראלית להתנדבות והמכון לחקר החברה והפילנתרופיה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף משרד הרווחה והביטחון החברתי, שנתון שהוגש לנשיא המדינה יצחק הרצוג ומתפרסם הבוקר.
עם פרוץ המלחמה הפעילויות ההתנדבותיות המרכזיות היו איסוף, אריזה וחלוקת מזון וציוד (49.2%), הסעות ושינוע של אנשים, מזון וציוד (22.5%), סיוע לכוחות הביטחון (צה"ל, משטרה, כיתות הכוננות, שמירה על ישובים, מד"א) – 20.6%, סיוע בפעילות הסברה ברשתות החברתיות, סיוע למפונים מהדרום ומהצפון, סיוע לאוכלוסיות מוחלשות כמו קשישים ואנשים עם מוגבלות, סיוע למשפחות משרתי המילואים, הפעלת ילדים ועוד.
10% מהמתנדבים התנדבו בכל יום, ועוד 38% מהם התנדבו מספר פעמים בשבוע. בשבועות הראשונים למלחמה התנדבו אנשים מכל קבוצות הגילאים: רובם היו בגילאי הביניים (35־55); שיעור התנדבות גבוה יותר בקרב אנשים בעלי השכלה אקדמית (48%), ובעלי הכנסה מעל הממוצע (51.7%).
בקרב המתנדבים הספונטניים, שלא התנדבו לפני המלחמה, היו יותר חילונים (29.9%), לעומת דתיים (19.9%) ומסורתיים (22.2%). רבים ציינו כי הם פועלים מתחושה של "אין ברירה". 90.2% ציינו כי המניעים החזקים ביותר להתנדבותם היו הרצון לעזור והדאגה לשלומם של האזרחים. יותר ממחצית ציינו שההתנדבות מסייעת להם להתמודד עם המצב ולהשיג תחושת שליטה והפוגה בזמן פחד וחרדה.
מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות רונית בר: "ההתנדבות המסיבית של הציבור וההתארגנויות האזרחיות הבלתי פורמליות היו גורם אזרחי משמעותי בפעילות הסיוע במהלך המלחמה. בשונה מהמוכר במצבי חירום בעולם, ואפילו בישראל, פעילות ההתארגנויות הללו נמשכה מעבר למצב החירום הראשוני, ורבות מהן המשיכו את פעילותן לאורך שנת המלחמה. עומדת בפנינו עוד תקופה ארוכה ומורכבת של שיקום הקהילות, ולהתנדבות חלק מרכזי בתהליך הזה".
