תושב חיפה, בן 41, שליווה את אביו החולה לטיפול רפואי במרכז לין בחיפה, לפני פחות משנה, לא תיאר לעצמו שבתוך דקות ספורות ישלוף מברג וידקור אדם זר שלוש פעמים בשל ויכוח פעוט על זכות קדימה ביציאה מחניון. באחרונה גזרה השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב מבית משפט השלום בחיפה את דינו לתשעה חודשי עבודות שירות ופיצוי בסך 10,000 שקלים.
על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, המתלונן הגיע עם בת זוגו לביקור אצל רופא במרכז הרפואי לין בחיפה. במקביל, הנאשם, שליווה את אביו לטיפול, יצא מחניון המרכז הרפואי כשאביו יושב לצדו. שני הרכבים חסמו זה את זה בפתח החניון, וויכוח התפתח ביניהם כשכל אחד סימן לאחר לנסוע אחורה. הנאשם ירד מרכבו, ניגש לדלת רכבו של המתלונן וניסה לפתוח אותה ללא הצלחה. הוא דפק בחוזקה בחלון, אך המתלונן לא פתח.
בהמשך, לאחר שנוצר לחץ תנועה, המתלונן החליט לוותר, נסע לאחור ופינה את דרך היציאה. הנאשם יצא מהחניון, אך אז השליך המתלונן בקבוק משקה ריק מפלסטיק לעבר רכבו של הנאשם. למרות שהדרך הייתה פנויה והנאשם יכול היה לעזוב, הוא עצר את רכבו, יצא כשהוא מחזיק מברג חד ותרסיס גז פלפל. ניגש לרכב המתלונן, החדיר את ידו דרך החלון וריסס גז פלפל פנימה. כשהמתלונן, שהתקשה לראות ולנשום, יצא מרכבו, הנאשם דקר אותו שלוש פעמים בחזהו ובגבו ונמלט מהמקום, והמתלונן, פצוע ומדמם, פונה לבית חולים רמב"ם, שם אושפז ביחידת הטראומה ליממה.
התביעה טענה כי הנאשם פגע בערכים מוגנים שעניינם שמירה על שלמות גופו של המתלונן, שלומו ובטחונו האישי, וכי מידת הפגיעה בערכים המוגנים הייתה גבוהה. לטענת המאשימה, מדובר בבריונות כביש בשל ויכוח על מעבר ביציאה מחניון, שהסלימה לאלימות קיצונית. "הרקע לביצוע העבירות הוא בריונות בכביש בשל ויכוח על מעבר ביציאה מחניון, במהלכו ריסס הנאשם את המתלונן בגז פלפל ואז דקר אותו שלוש דקירות באזור החזה משמאל ובגב, אשר עלולות היו להסתיים בתוצאה חמורה בהרבה" טענה התביעה.
באת כוחו של הנאשם טענה כי לביצוע העבירות לא קדם תכנון וביקשה לתת משקל לחלקו של המתלונן באירוע. "המתלונן עמד בנתיב לא שלו והתעקש לא לנסוע אחורה, תוך שהוא חוסם את הנתיב", נטען. עוד נטען כי הנזק שנגרם למתלונן אינו חמור. ההגנה הדגישה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שטיפל במסירות באביו החולה במשך 17 שנים, "עד כי זנח את כל עיסוקיו ואף הוכר על ידי המל"ל כמטפל של האב". האב נפטר בזמן שהנאשם היה במעצר בית, והנאשם חש אחריות למותו מאחר ולא יכול היה לשהות לצדו.
השופטת בוגדאנוב קבעה מתחם עונש של 12-24 חודשי מאסר בפועל, אך החליטה לחרוג ממנו משיקולי שיקום. "במקרה שבפניי, שוכנעתי כי מן הראוי לחרוג ממתחם העונש ההולם, באופן שהעונש יאפשר את המשך שיקומו של הנאשם בקהילה", כתבה השופטת. "סבורני כי בנסיבותיו של הנאשם, כאשר ישנו סיכוי ממשי לשיקומו – החזרתו מאחורי סורג ובריח, מקום שאינו טבעי לו, עלול להביא להתדרדרות במצבו ולהפסיק את ההליך השיקומי בו החל".
השופטת התייחסה גם לאינטרס הציבורי: "האינטרס הציבורי אינו מוסב רק על ענישתו של הנאשם, אלא גם על שיקום נאשמים שמגלים רצון לשיקום וכשפוטנציאל השיקום משמעותי וכאשר יש בטיפול כדי להפחית את הסיכון להישנות עבירות בעתיד". בהתייחסה לחומרת העבירה, ציינה השופטת: "הנזק שיכול היה להיגרם הוא נזק חמור בהרבה מזה שהתרחש וזאת נוכח מיקום הדקירות – מעל הפטמה בצד שמאל ובגב מצד שמאל, תוך שימוש בכלי חד שיכול היה לגרום לחבלות חמורות ואף קטלניות, ורק במזל האירוע הסתיים בפציעות בלבד".
