חבריו של אור לוי, שנחטף במתקפת 7 באוקטובר, לפני 490 ימים, ואמור להשתחרר היום (שבת) מהשבי התכנסו בהתרגשות לקראת השחרור המיועד. עדן בן שמעון, רחל רבינוביץ' ודני גיישיס נפגשו בביתו של גיישיס בגבעתיים להיערך לשובו של אור, והם מעידים על עצמם שהם חברים קרובים "כמו משפחה".
"אנחנו כבר 8 שנים חבורה, אור ועינב הם הזוג הכי יפה שפגשתי בחיי. את עינבי איבדנו אבל את אור נקבל חזרה, ואנחנו בטירוף חושים" אמר גיישיס, בהתייחסו לאשתו של אור, עינב לוי, שנרצחה ב-7 באוקטובר. "מוגי (אלמוג, בנו של לוי – ה.י.) המהמם מחכה לאבא, אנחנו מחכים לראות אותו בזרועות של אבא. אנחנו מחכים, בשיא המתח, לראות אותו בריא ושלם".
דני גיישיס (מימין), רחל רבינוביץ' ועדן בן שמעון. "את עינב איבדנו אבל את אור נקבל חזרה" (צילום: הדס יום-טוב)
"בקושי ישנו בלילה ואנחנו מתקשים לעכל את זה" אומרת בן שמעון. "אנחנו ממש ממש מתרגשים, אנחנו ממש רוצים כבר לחבק אותו. מחכים לדברים הקטנים – לחומוס בשישי, לג'חנון בשבת, לקפה. הילדים שלנו ביחד בגן, והפכנו לחבורה. אור ועינב היו זוג מדהים, עינב הייתה רקדנית מוכשרת ואדם מלאך ואנחנו כל כך מתגעגעים. אנחנו לא שוכחים את עינב, המלאך שמלווה אותנו, למרות ההתרגשות. המשפחה של אור כמו משפחה שלנו, ואנחנו מחכים לאיחוד של כולם.
"תודה לכל עם ישראל על התמיכה עד הרגע הזה. אנחנו מצדיעים לכל החיילים, אנשי הרפואה ולכל המערך התומך ועומדים בחיבוק אדיר לכל המשפחות השכולות. אנחנו כבר מחכים לחגוג איתו את היום הולדת שפספסנו, אנחנו מתרגשים כל כך".
"לא עוצרים עד שכולם חוזרים"
רבינוביץ' מצטרפת להתרגשות ומדגישה שהם ערוכים לעזור לאור במה שיידרש עם שובו: "הדבר הראשון יהיה חיבוק ענק. אחרי זה נעשה מה שהוא ירצה".
"יש עוד שיקום ארוך לפנינו" מוסיף גיישיס, "ואנחנו מחכים לתת לו כל מה שצריך. העיקר שהוא פה איתנו, נהייה שם בשבילו בהכל. שמרנו לאור על העציצים שלו שחשובים לי מאוד, הם ואנחנו מחכים".
"הכי חשוב לזכור שיש עוד משפחות שמחכות ליום הזה, אנחנו לא עוצרים עד שכולם בבית" הדגיש גיישיס. גם אמו של אור, גאולה לוי הדגישה את חשיבות המשך המאבק כשכתבה היום בחשבון הפייסבוק שלה "מתרגשים מהחזרה של אור אבל לא עוצרים עד שכולם חוזרים".
חבריו של אור לוי. "העיקר שהוא פה איתנו, נהייה שם בשבילו בהכל" (צילום: הדס יום טוב)
טל לוי: "אור יקבל את בנו בחזרה ואלמוג יקבל את אביו בחזרה"
טל לוי, אחיו של אור, כתב בפייסבוק על הימים הראשונים לאחר 7 באוקטובר ועל הימים האחרונים לקראת השחרור: "יום אחרי שהודיעו שאימא שלו נרצחה הרדמתי את אלמוג בפעם הראשונה. לא הרדמתי אף פעם ילד לפני כן וחשבתי שפשוט משכיבים אותו בלול, מקריאים לו סיפור, אומרים לילה טוב והוא נרדם. אבל אלמוג לא הצליח להירדם. הוא היה נסער וחרד, וכך גם אני. בשלב מסוים, אחרי שכמעט התייאשתי, הרמתי אותו וחיבקתי אותו, ופתאום הבנתי – אני צריך להירגע כדי שגם הוא יצליח להירגע, ולהפך. שכבנו ככה כמה דקות – מחובקים, עצובים – אבל לאט לאט הצלחנו להירגע והוא נרדם.
"הערב השכבתי את אלמוג לישון אחרי שסיפרתי לו שאבא חוזר מחר, ושהם סוף סוף, אחרי כל כך הרבה זמן, יתאחדו. שנינו היינו נסערים ונרגשים, אבל הפעם בנסיבות אחרות לגמרי. 'אני יודע שאתה מתרגש וגם אני מתרגש', אמרתי לו, 'וכשמתרגשים לפעמים קשה להירדם'. אבל הפעם אלמוג נרדם בקלות. עכשיו הוא ישן בחדר השני ואני יושב כאן בהתרגשות שאין לי מילים לתאר אותה. ברור לי שאתגרים רבים עומדים לפנינו ושכולנו נצטרך לעבד את מה שעברנו ולהחלים, אבל נכון גם לשמוח כשאפשר. מחר, סוף-סוף, אלמוג יקבל את אבא שלו בחזרה. אור יקבל את הבן שלו בחזרה, ואני אקבל את אחי בחזרה".
