חברת חשמל ביום, ליגה ג` בלילה: החיים החדשים של עידן שריקי

בגיל 42, עידן שריקי עדיין משחק כדורגל. הקיצוני הותיק אמנם כבר עבר לקריירה חדשה בחברת החשמל ואף כבר הוביל כמאמן את אדומים אשדוד, אך בחודשים האחרונים הצטרף לפרויקט המסקרן של הפועל אשקלון בליגה ג`. על החיים החדשים שלו, הרגעים הגדולים ביותר, הפספוסים במהלך הקריירה וגם מבט על העתיד והמטרות באשקלון, צפו בראיון המרתק והנוסטלגי של שריקי לחמש באוויר.

"אני מתמקד היום בעבודה שלי בחברת חשמל, זה הדבר העיקרי. במחלקת מתקנים ומונים באזור השפלה. התחלתי כקורא מונים ועכשיו קוראים לזה ביקורת ופיקוח על הקריאה. לקחנו על עצמנו עוד פרוייקט נחמד, אני ויאיר אזולאי, שנקרא עירוני אשקלון. אנחנו מנסים להחיות את הפועל אשקלון יחד עם עוד הרבה אנשים טובים".

"זה פרוייקט שמי שהקים וייסד אותו זה דרור אלמלם יחד עם עמי ג`רבי שהם שחקני עבר מפוארים במועדון הזה. זה בחסות העירייה. ראש העיר תומר גלאם לקח על עצמו להוביל את הקבוצה כמה שיותר במעלה הליגות. הם פנו ליאיר כדי שיבוא לאמן ויאיר דיבר איתי ואנחנו הולכים ביחד כברת דרך ארוכה. אני משחק מדי פעם רבע שעה-עשרים דקות, כמה שאני יכול בליגה ג`. 

יש לנו תנאים שלא מביישים את הליגה הלאומית. משהו מדהים. אני מציע לכל חובבי הכדורגל באשקלון, ויש הרבה כאלה, לבוא ולראות. אנחנו אחרי שני מחזורים ואחרי שני ניצחונות. העתיד ורוד. באימון הפתיחה באו כ"כ הרבה אנשים שהכרתי בתקופה שלי כשחקן. נותנים תחושה שזה חשוב. אחרי ההצלחה באדומים אשדוד, קיבלנו המון הצעות מכל מיני מקומות ממש טובים ולא היה הניצוץ הזה שידליק אותנו. פה בליגה ג` זה כן בער לנו, כי זה משהו שקרוב לנו ללב. אולי דרך אשקלון נחזור למה שמגיע לנו".

בלא פחות מ-12 קבוצות עבר שריקי במהלך הקריירה, שלו, כשהתקופות הזכורות ביותר ממנו היו במדי מ.ס אשדוד ומכבי נתניה. "היה קשה להירדם לפני המשחק היו 25 אלף צהובים איתנו", נזכר הקיצוני בגמר גביע המדינה של 2014, בו הפסיד עם היהלומים לקרית שמונה. "זו חוויה שאי אפשר לשכוח. המשחק היה על מי מנוחות ולא זרם. הרגשתי החמצה כי לך תדע מתי תהיה שוב במעמד הזה". 

"תמיד ישב לי ועדיין יושב לי הפספוס בנבחרת ישראל. במשך 7-8 שנים ברציפות כשחקן כנף, הייתי מבקיע בין 12-14 שחקנים וכל פעם היו אומרים `איך עידן שריקי לא בנבחרת`. זה די ישב לי והפריע לי. הרבה היו אומרים לי שמגיע לי ולא קיבלתי זימון. מה הרגע הכי גדול שלי? בעונת 2006/7 באשדוד היה לנו את הטריו – אני, שי הולצמן ויניב עזרן. מכבי ת"א קנתה את עזרן והפועל ת"א היתה צריכה לקנות אותי, אבל ג`קי אמר שהוא לא יכול לאבד את שנינו. זו היתה עונת הפריצה שלי. הייתי בן 23-24 והבקעתי 16 שערים בליגה, זו הייתה עונת הפריצה שלי".

ב-2011, שריקי גם יצא לאירופה וחתם לשנתיים בגורניק זאבז`ה הפולנית, אך עזב אותה בטרם הספיק להופיע במדיה ולו במשחק אחד. מי שתפס לו את המקום בהרכב, היה למעשה ארקדיוש מיליק, שהגיע אח"כ לקבוצות פאר כמו יובנטוס ומארסיי. "מיליק היה רק בן 17 כשהגעתי", המשיך שריקי. "אף אחד לא הכיר אותו. הוא בא מקבוצה בליגה ה-3. הגעתי לשם והמימדים שלי הם לא הכי בעולם… קצת רזה וקטן. התאמנו כל היום על כח ובקושי נוגעים בכדור. זה היה הלם בשבילי. כשהתחלנו לגעת בכדור, הייתי לא רע בכלל. המאמן לא נתן לי לשחק. מיליק היה משחק לפניי. אחר כך הבנתי שאין לי מה לבוא בטענות. היו לי קצת בעיות במשפחה באותו זמן ואשדוד נקלעה לקשיים ודיברה איתי ואמרתי לעצמי שזה הזמן לעזוב ולחזור לארץ". 

"אם הייתי מגיע לקבוצה יותר גדולה ובמקומות שהיו לי הזדמנויות כמו הפועל ת"א, מכבי חיפה או בית"ר שרצו אותי כשיוסי מזרחי הלך אליהם ולא קיבלתי את זה, אז הייתי יכול להגיע לדרג הראשון. אני מאושר ממה שעשיתי. אם אני רואה לפעמים ילד או בחור שאומר שהייתי שחקן גדול, זה הכל"