לשאלה שלך בעניין שלומי, תכתוב ‘אנחנו חיים עם המצב’. אין הגדרה יותר מתאימה מזה, כבר כמעט עשר שנים שזו התחושה”, אומר שעבאן א־סייד, אביו של הישאם א־סייד הנמצא בשבי חמאס כעשר שנים, ואמור להשתחרר בהמשך השלב הראשון של העסקה הנוכחית. “ברוך השם, אנחנו מקווים לטוב. באפריל ימלאו עשר שנים ליום שבו הישאם נלקח בשבי, ומבחינה נפשית זה מרגיש לנו הרבה יותר זמן, המון זמן, וזה מאוד קשה. אנחנו מרגישים שהפכנו למשפחה אחת עם שאר משפחות החטופים והחטופות. זה כבר מזמן לא רק העניין של המשפחה שלנו, אלא עניין הרבה יותר גדול, וכל העולם מעורב בזה. 7 באוקטובר הרגיש לי כאילו המשפחה שלנו קיבלה עוד זאפטה. זו רכבת הרים רגשית שאי אפשר לתאר במילים”.
על מה חושבים בימים האלה, כשעסקת החטופים כבר יצאה לדרך, והבן שלך, כמו אברה מנגיסטו, אמור להשתחרר במסגרתה?
“התחושות מאוד־מאוד מעורבות כי אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו באי־ודאות – לא יודעים מה מצבו של הישאם, לא קיבלנו שום סימן. אף אחד לא יודע מה איתו. זו אי־ודאות שיש בה המון דברים שקשה להסביר. חמאס לקח את הישאם, שעשה טעות כשנכנס לרצועת עזה, והפך אותו לקלף מיקוח מול מדינת ישראל”.
כל הזמן יש תקווה
שעבאן א־סייד, בן 64, קבלן תשתיות עצמאי, נשוי למנאל ומתגורר ביישוב הבדואי חורה שבנגב. בנו הבכור הישאם, כיום בן 36, טופל בעבר במוסדות לבריאות הנפש. לדברי אביו, ב־2010, בעת שגלעד שליט היה עדיין בשבי חמאס, הישאם חצה את הגדר ונכנס לעזה במטרה “לשחרר” את שליט – ונלכד בידי חמאס. כעבור ימים אחדים ארגון הטרור החזירו לשטח ישראל. ב־21 באפריל 2015, זמן קצר אחרי שאושפז, הוא חצה שוב את הגבול לרצועת עזה, דרך המטעים של קיבוץ ארז. הפעם, כשנתפס בידי חמאס, הארגון החליט שלא להחזיר אותו.
“הישאם היה נוהג לשוטט”, מספר אביו. “הוא היה מסתובב יום שלם, קונה דברים ובסוף היום חוזר הביתה. באותו בוקר שבו הוא יצא לרצועה שוחחנו שיחה רגילה, גם על המחשבות שהמחלה גרמה לו ושהביאו אותו לרצועת עזה. אני בטוח שהוא הבין שהוא טעה, אבל חמאס בחר להחזיק בשבי אדם חולה בנפשו, ולנצל את זה”.
לאחר חודשיים של חיפושים, שבמהלכם הוגדר הישאם א־סייד בידי המשטרה כנעדר, חמאס פרסם את תמונתו לצד תמונותיהם של מנגיסטו ושל חללי צה”ל, הדר גולדין ואורון שאול ז”ל, שגופותיהם נחטפו במהלך מבצע צוק איתן. “במשך כל השנים ניסיתי לתקשר בדרכים שלי עם אנשים בעזה, על אף שאין למשפחה שלנו קרבת דם לאנשים בעזה, אבל שום ניסיון לא צלח”, מספר א־סייד. “גם ממשלת ישראל לא ייחסה לפני 7 באוקטובר מספיק חשיבות להשבת החטופים והשבויים, אבל אחרי 7 באוקטובר זה השתנה לגמרי, ואנחנו מרגישים שזה כבר משחק אחר לחלוטין”.
מה אתה חושב על התנהלות הממשלה בעניין העסקה?
“אני מתפלא על כל מי שתוקף את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא פגש אותי לאורך השנים כמה פעמים ותמיד גילה אמפתיה. מי שהבן שלו נחטף יכול להגיד מה שהוא רוצה ולעשות מה שהוא רוצה. אבל אנשים אחרים, מבחוץ, שמשתמשים בחטופים בשביל פוליטיקה זולה, זו טעות בעיניי. הזוי לחשוב שראש הממשלה מטרפד עסקה בגלל אינטרס פוליטי. זה רק נותן רוח גבית לחמאס להקשיח את התנאים. אני יודע שכוחות הביטחון והממשלה עושים הכל כדי להחזיר את הישאם ואת האחרים”.
מה עוזר לך ולמשפחה להחזיק מעמד במשך כל כך הרבה שנים של אי־ודאות?
“התקווה והסבלנות. יש לנו במשפחה המון בעיות, ואפשר להגיד שבעקבות מה שקרה להישאם המשפחה שלנו מפורקת. כל הזמן הייתה ויש לנו תקווה. ידענו שהבעיה קשורה לא רק לישראל, אלא להרבה מדינות. זו סיטואציה שאנחנו, ואני בטוח שגם הישאם, לא ידענו כמה מורכבת היא, ועכשיו כל העולם מעורב בזה, בייחוד אחרי 7 באוקטובר”.
חיבוק ממשפחות החטופים
ב־28 ביוני 2022 פרסם חמאס סרטון שבו נראה הישאם א־סייד שוכב על מיטה, ער, עוטה מסיכת חמצן ומביט לכיוונים שונים. “אני אדם מאמין, ומאמין שהוא חי", אומר אביו. "כולי תקווה שנוכל לראות אותו בקרוב”.
מה הדבר הראשון שתגיד לו?
“אני אחבק אותו ולא אגיד לו כלום. אני אשאל לשלומו, אסתכל אם הכל בסדר אצלו. קודם כל אני רוצה לראות איזה סוג של בן אדם אראה: אם הוא עומד על הרגליים או לא עומד על הרגליים, חולה או לא חולה, ואני אתנהג בהתאם”.
לאחר 7 באוקטובר 2023 הצטרפה משפחת א־סייד למטה משפחות החטופים. בהמשך, מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים מטעם הממשלה הודיעה שגם הישאם, אברה מנגיסטו, אורון שאול והדר גולדין נכללים במשא ומתן שמתנהל להחזרת החטופים. “אני מרגיש בין משפחות החטופים כבן משפחה, וזו תחושה מאוד חיובית”, אומר שעבאן א־סייד. “אנחנו בקשר דרך מטה משפחות החטופים”.
בעבר אמרת בריאיונות שאתה לא מוכן שבנך יוחזר בתמורה לשחרור מחבלים. זו עדיין עמדתך?
“אסביר לך מה הייתה כוונתי: זה ידוע שלא רציתי שהישאם יוחלף באסירים ביטחוניים. רציתי שחמאס יבין שהישאם אדם חולה ושאין צורך לערב אותו בעניין הקונפליקט בין חמאס למדינת ישראל. התנגדתי לשחרור אסירים על הגב של הישאם. אני עד היום חושב את זה, אבל אחרי 7 באוקטובר הפסקתי להגיד את זה כי נוספו הרבה משפחות חטופים, והדעה של רובן היא שצריך להחזיר את החטופים בכל מחיר, כולל שחרור מחבלים. אז פשוט אני לא מתווכח עם זה. הפסקתי להגיד את הדעה האישית שלי בפומבי כדי לא להרגיז משפחות אחרות וכדי שלא ייחשב שאני מתנגד לעסקה. הדעות שלי לא השתנו: אני רוצה שלא יהיה לשום גוף או ארגון עניין לחטוף מישהו כדי לקבל בתמורה מישהו אחר. אני מעדיף שהעניין הזה ייעלם מהעולם. ועם זאת, למרות חילוקי הדעות, אני ביחסים מעולים עם כל משפחות החטופים כי לכולנו מטרה אחת נכספת – להחזיר את ילדינו הביתה”.
לשעבאן א־סייד יש בטן מלאה על פוליטיקאים ומובילי דעת קהל במגזר הערבי בשל ההתנערות שלהם, כדבריו, ממשפחת א־סייד וההתנכרות לה. “העשור האחרון היה סיוט”, הוא מסביר. “מה שקרה לבני הפריע לי לפרנסה, גרם לזה שהייתי מנודה בכל מיני מקומות ציבוריים כי בעיני המגזר הערבי הצטיירתי כעוין. לא קיבלתי אהדה או אמפתיה, כולם התנערו ממני מסיבה שלא ברורה לי. המסר שלי לעולם המוסלמי ולערביי ישראל במיוחד, בעיקר הוגי הדעות ומובילי הציבור, הוא שכל אחד יעביר את המסר שלו בתקשורת בלי פוליטיקה, אלא בצורה אורגינלית, לפחות כשמדובר בחיי אדם".
"בתור אבא שהבן שלו נלקח בשבי חמאס לא קיבלתי שום תמיכה ושום מענה מהוגי הדעות בציבור הערבי בישראל. מי שלא בקשר עם המשפחה שלנו, זה סימן שהוא נגד החזרתו של הישאם. אני רוצה שחברי הכנסת ואנשי ציבור ערבים בישראל יגידו את דעתם על החטיפה של הישאם כאדם חולה נפשית, שעל פי האסלאם אלוהים לא רושם עליו עוונות. הם לא רוצים להגיד את דעתם, אלא בורחים מזה. הם לא בקשר איתי. ניסיתי להיות בקשר, והם לא רוצים. מאז 7 באוקטובר אני מרגיש את החיבוק מהצד של משפחות החטופים, שחוות בדיוק מה שאני חווה, וזה מה שנותן לי את הכוח ואת התקווה להמשיך להיאבק למען השבת הבן שלי”.