בפרק האחרון של "חתונה ממבט ראשון" הייתה דמות אחת ששלטה לחלוטין – ולא, היא לא הייתה אחת המתמודדות. דווקא הפסיכולוגית והמומחית לשידוכים היא זו שתפסה את מרכז הבמה. אני לא יודעת מה קרה ליעל דורון בפרק הזה, אבל היא לחצה על הגז בלי מעצורים ואמרה בדיוק את מה שהיא חושבת, ממש נכנסה בכל הכוח – בלי מעקפים ובלי לייפות את המציאות.
בשיחה עם איזבל ונועם, היא לא הלכה סחור סחור, אלא אמרה להם הכול בפנים. אני לא זוכרת פסיכולוג אחר בתוכנית שתוקף כך את הזוג שמולו, אבל האמת? אהבתי את זה. זו לא הייתה שיחה מנומסת ושקטה – היא ממש העמידה את איזבל מול שאלה קשה: למה את עושה את זה? למה את נשארת? זה בשביל הטלוויזיה? היא גרמה לה להרגיש אי נוחות ומבוכה, ובצדק.
דווקא אחרי שראינו התקרבות מסוימת בין איזבל ונועם, דורון הפתיעה עם אמירה חדה: "אתם לא נראים לי חברים בכלל". "אני מרגישה שאם למישהו מכם ייתקע האוטו באמצע איילון, כנראה לא תתקשרו לבן אדם השני". גם בשיחות אחד על אחד היא לא ריככה את המסר – היא הבהירה להם שהם חייבים להחליט לאן זה הולך, כי אחרת אין לזה טעם. והיא צודקת. אף אחד לא ייצא מזה טוב אם הוא נראה כדחוי או שהיא נראית כמי שדוחה ומרחיקה את הצד השני. עדיף לעצור בזמן, לפני שהכול מדרדר למקום לא נעים.
ועכשיו, שאלה רצינית – נכון, היו בעונות קודמות זוגות שנראו כמו תאונת דרכים מתמשכת, אבל הרי זה בדיוק התהליך שהתוכנית מתיימרת להציע. גם אם אין משיכה מיידית, גם אם יש פערים, המשתתפים אמורים לעבור תהליך, להבין מה סוד ההתאמה, לבדוק אם הם מסוגלים לשבור את החומות של עצמם ולתת צ'אנס להיכרות אמיתית.
אז למה כולם כאן חסרי סבלנות? למה אופיר ואולה נשברים כל כך מהר כשהשיחה לא זורמת? למה חן וברק נבהלים משיחה קצת מתוחה? למה שחר מתייאש ברגע שהוא לא נמשך מיד לאיילה? זה מרגיש כאילו הם לא עברו חודשים של מיונים ולא למדו כלום – לא מהחוויה, לא מהתוכנית, ולא ממה שציפה להם.
ואז מגיעה השיחה של יעל עם רוני ושקד, וגם כאן היא נסחפה – אבל הפעם לכיוון ההפוך. היא כל כך התרגשה מהם, עד כדי דמעות. האמת? גם אני. בהתחלה ממש לא יכולתי להבין את הבחירה של רוני להשתתף בתוכנית, במיוחד לאור סיפורי הרקע שלה. אבל בסופו של דבר, היא הניחה הכול בצד ונכנסה לחלוטין לתוך הקשר עם שקד.
החיבור ביניהם כל כך טבעי, שזה פשוט מרתק לצפות בזה על המסך. רוני היא בדיוק כמו דמות בסדרה – כזו שבהתחלה אתה לא מתחבר אליה, אבל ככל שהעלילה מתפתחת והיא עושה שינוי עם עצמה, אתה מוצא את עצמך מתאהב בה יותר ויותר.
בסופו של דבר, אני חושבת שכבר מזמן הפסיכולוגים היו צריכים לדבר ככה עם הזוגות – בגישה יותר תקיפה, שתנער אותם קצת. או שאתם מתאפסים על עצמכם ונותנים צ'אנס אמיתי, או שאתם לא מבזבזים זמן אחד של השני. זה גורם לכל הסיטואציה להרגיש הרבה יותר אמיתית ומקצועית מבחינתנו כצופים. אבל מצד שני, אם כולם יפרשו לפני הזמן וילכו עם האמת שלהם, איך תהיה לנו טלוויזיה?
