עבור מי שהסערה בכוס התה שהיתה סיפור האירוח של נגה ארז בהופעה של עדן בן זקן חלפה מעליו, להלן תקציר האירועים: עב"ז הופיעה באצטדיון טדי בירושלים, ושם היתה אמורה לארח את הקולגה נגה. הרשת, כדרכה לפעמים, הביעה תרעומת באינסטגרם של עב"ז בגלל דברים שאמרה ארז לפני כמה שנים בנוגע ל־BDS (ושפורשו לא נכון).
במציאות הפחות סנסציונית הזמרת לא באמת הביעה תמיכה בארגון החרם המשוקץ, כמו שפשוט ניסתה להלך בין טיפות של גשם חומצי, להביע סולידריות עם בני עמה ומצד שני לא לסכן את הקריירה הבינלאומית המצליחה שלה.
האירוח אמנם לא קרה בסוף (עם או בלי קשר לסערת הרשת), אבל שיתוף הפעולה בין השתיים, לפחות בגרסת האולפן, דווקא יצא לפועל ושוחרר בשבוע שעבר בדמות השיר "Godmother". לא ממש סינגל משותף, אלא יותר "נגה ארז featuring עדן בן זקן". במילים אחרות – אם עדן בן זקן לא אירחה את נגה ארז על הבמה, אז נגה ארז תארח אצלה את עדן בן זקן באולפן. מבולבלים? גם אנחנו.
צריך להגיד שהחיבור בין השתיים, לפחות על הנייר, לא נראה הגיוני כל כך. האחת היא הזמרת הים־תיכונית הראשונה שהצליחה לשבור את המונופול של שרית חדד בתחום במשך לא מעט שנים. בן זקן היא סמל לישראליות מקורקעת נטולת יומרה, מבוססת קול גדול, שאוהבת ג'ין טוניק ומועבט. נגה ארז היא ההצלחה הישראלית המוזיקלית הגדולה ביותר בחו"ל בשנים האחרונות, זמרת שכוחה טמון ביכולות טקסטואליות, בהגשה, וכמובן בעבודת הפקה עדכנית ומלוטשת של אורי רוסו.
הן שרות בשפה אחרת זו מזו, פונות לקהלים שונים ומתבססות על סט כישורים שונה בתכלית כדי להצליח. ועכשיו, כשענייני שוני ותפיסות עולם סוכמו, אפשר ואולי צריך להגיד – מדובר ביופי של שיר. למעשה, ההבדלים האמנותיים המובהקים בין השתיים לא רק לא מביאים להתנגשות, הם אפילו יוצרים תמונה מלאה יותר. ארז היא ההגשה הישירה, המהירה והחדה, בעוד בן זקן משלימה אותה עם קול גדול בפזמון השיר. "Godmother" משלב בין אלקטרוניקה ותזמור, מחבר בין בית מערבי לפזמון מזרחי, ומלחים באמצע גם רפרנס ל"שלום עליכם".
"התפלל לרגע שנשים בצד רובים", שרה שם ארז, ובהתייחסות ברורה לתגובה העולמית לשבר הישראלי ולטרפת שהתחוללה לא מזמן באוניברסיטאות בארה"ב, מוסיפה: "אני כל הזמן שוכחת, הם קורעים פרצופים בקמפוסים, שורפים את הדגל ואני קרועה". זו בטח לא התייחסות ישירה לכל סאגת ההופעה והאירוח, גם לא להאשמות הלא מבוססות נגדה בעוון שיתוף פעולה עם ה־BDS, אבל הוא מציג את המקום המורכב שנמצאת בו נגה ארז: מצד אחד ישראלית בכל רמ"ח איבריה, מייצגת גאה של מדינתה, ומצד שני – כזו שבנתה דבר נדיר בעשור האחרון, ורוצה לשמר אותו ולשמור על אינדיבידואליות. מה שלא עבר ממש טוב בהתבטאויות לתקשורת – עובר באופן מוצלח הרבה יותר בשיר.
