היא מפתיעה, מלהיבה, מאחדת את העם, אבל גם מושכת פוליטיקאים שתופסים עליה טרמפ. נבחרת גיאורגיה מנסה להתנהל בתוך סלאלום מורכב, בתקווה להמשיך את חלום היורו גם הערב (22:00) נגד ספרד
כמו משתתף בחידון/שעשועון טלוויזיוני, שהשאלות/משימות הנדרשות ממנו בכל שלב שהוא עולה אליו הולכות ונעשות קשוחות יותר, כך נבחרת גיאורגיה: קודם כל היא הדיחה במארס את יוון בפנדלים, הייתה הנבחרת האחרונה לעלות לאליפות אירופה והפכה לנבחרת הראשונה מהקווקז שמעפילה לטורניר, אחר כך היא הוגרלה לבית עם אחת מבכירות הנבחרות ביבשת, פורטוגל, שאותה ניצחה באחת ההפתעות המרעישות בתולדות היורו (לפי דירוג פיפ"א: פורטוגל במקום השישי, גיאורגיה במקום ה־74), ונגד הנבחרת הכי ביתית בטורניר, טורקיה, שיחקה את אחד המשחקים הטובים והכיפיים שראינו בגרמניה עד עכשיו.
גיאורגיה סחטה מקום בשמינית הגמר, כאחת מארבע הנבחרות הטובות ביותר שסיימו במקום השלישי. המתנה: מפגש הערב (22.00) עם ספרד, הנבחרת המרשימה ביותר בטורניר. ניצחון, והיא ברבע הגמר. דרגת קושי: כדי לעבור לשלב הבא, גיאורגיה תתבקש כנראה לנצח את גרמניה בגרמניה. בפנדלים. "אנחנו יכולים לעשות הכל. אנחנו קבוצת צמרת", אמר הכוכב הגדול של הנבחרת, חביצ'ה קבראצחליה, שכבש את השער הראשון בניצחון 0:2 על נבחרת המחליפים הפורטוגלית, "ואנחנו נילחם כמו אריות נגד כל נבחרת".
אופיום להמונים
לפני המשחק נגד פורטוגל, קבראצחליה והמאמן הצרפתי של הנבחרת, ווילי סאניול, רבו ביניהם מי יקבל את החולצה של רונאלדו: סאניול רצה אותה עבור בנו, קבראצחליה טען שלשחק נגד רונאלדו זה הגשמת חלום עבורו. טבעי: בעוד שהגיאורגים טובלים בהופעת בכורה ביורו, זהו הטורניר השישי לרונאלדו. סאניול וקבראצחליה, כל אחד בדרכו, מנעו מעצמם את חולצה מספר שבע של פורטוגל. בפיגור של שני שערים בדקה ה־66, רונאלדו הוחלף.
מדובר בהתנהגות של אנדרדוג, של קבוצה ושחקנים שמרגישים בני מזל שהם בכלל באליפות, שבאו רק כדי לקבל חולצות נגד מי שהם מכירים בעיקר מהטלוויזיה, אבל בכל אחת משלוש ההתמודדויות שלה בשלב הבתים, גיאורגיה לא מיצמצה. היא שיחקה כשווה מול שווים מול הטורקים; נגד צ'כיה היא נדרשה ליום גדול של השוער שלה, גיורגי ממארדשוילי מוולנסיה, ועדיין הייתה יכולה לגנוב ניצחון בשנייה האחרונה של תוספת הזמן (ממארדשוילי היה מצוין גם נגד פורטוגל והוא הבסיס לרוגע של הנבחרת); וביום רביעי הכניעה את פורטוגל. גיאורגיה היא סינדרלה שמחזירה את המחוגים לאחור שנייה לפני חצות. היא לא רוצה שהסיפור הזה ייגמר.
אם בדקות רבות נראה היה שהשחקנים הגיאורגים לא משחקים רק עבור עצמם, אלא עבור ארץ שלמה מאחוריהם, אזי הקלישאה הזו הפעם נכונה במיוחד. גיאורגיה היא חברה מקוטבת מבחינה חברתית ופוליטית כבר שנים. ההצלחות הספורטיביות, בין אם האזרח הוא בעד או נגד הממשלה, מחברות בין האזרחים. כולם קפצו משער היתרון של קבראצחליה אחרי תשעים שניות. אסקפיזם, אופיום להמונים. תקראו לזה איך שתרצו. כדורגל מספק בימים אלו לגיאורגים את המרשם האולטימטיבי להימלט מהמחנק הפוליטי.
מפלגת השלטון ניסתה לתפוס טרמפ על ההצלחה כשראשיה ניסו לנאום בכיכרות טביליסי אחרי הניצחונות על יוון ופורטוגל, אבל הם הושתקו על ידי בוז זועם של האוהדים שבאו רק לחגוג. הממשלה כבר הודיעה שהיא תעניק לשחקני הנבחרת את אות הכבוד הגיאורגי על הצלחותיהם הספורטיביות ותרומתם לשיפור הגאווה הלאומית של המדינה. ראשי המדינה גם ביקשו להזכיר כי חוץ מהכדורגלנים, גם האווירה הרגועה ותנאי השלום שהממשלה התוותה במדיניות שלה, תרמו לשקט הנפשי של השחקנים והצלחת הנבחרת.
ואם זה לא הספיק, הרי שהמיליארדר בּידזינָה איוונישוילי, לשעבר ראש ממשלת גיאורגיה ומי שעשה את כספו כמו רבים מהאוליגרכים (ובמילים אחרות: קנה חברות בעשרות מיליונים ומכר אותן במיליארדים), כבר הבטיח לשחקני הנבחרת סכום של 10.7 מיליון דולר כבונוס על העלייה לשלבים המכריעים, סכום שיוכפל אם הגיאורגים ינצחו גם את ספרד.
נבחרת במלכוד
אבל הבונוס הזה גם עומד בבסיסה של הדילמה של השחקנים. מצד אחד, כמו כל ספורטאי הם רוצים לנצח ולהצליח לעלות לשלב הבא. ניצחון כזה יאפשר להם גם להעניק רגע מתוק של נחת לאוהדים השרופים שמלווים אותם מהבית ובגרמניה ובריחה מצרות היומיום והפילוג במדינה. מצד שני: מי יגיד לא למיליונים?
רק שאיוונישוילי הוא אחד מהגורמים המרכזיים בפילוג ובקיטוב של החברה הגיאורגית. ב־2012 הוא ייסד את מפלגת "חלום גיאורגי", והפך לראש ממשלה למשך 13 חודשים, שבסופם העביר את השלטון לשר הפנים שלו והפך ליושב ראש של כבוד של המפלגה.
המפלגה עצמה אחראית ל"חוק הרוסי", שלפיו כל ארגון או חברה שמקבלים יותר מ־20 אחוז מהמימון שלהם מגורמים זרים חייב לדווח על כך לרשויות. החוק, שמאיים על ארגוני זכויות אדם, ארגונים הומניטריים וכלי התקשורת במדינה, הוציא עשרות אלפי אזרחים לרחובות למחות נגד החוק. אבל לאחר שהנשיא הטיל עליו וטו, הצליח הפרלמנט בתחילת החודש להעביר את החוק.
כעת השחקנים בדילמה אמיתית. מצד אחד הם רוצים לנצח ולתת רגע אחד של עונג לאוהדים, ומצד שני הם מודעים לכך, שכל הצלחה ספורטיבית תעניק כוח עצום לראשי המשטר לרכוב על ההצלחה כסם להמונים וכדרך להשתיק ביקורות נגד המשטר. "אנחנו משחקים עבור האזרחים הגיאורגים, עבור הכבוד שלהם, להחזיר אליהם את התהילה", אמר קבראצחליה אחרי העלייה לשמינית הגמר.
"אנחנו הקבוצה הקטנה של הטורניר, אף אחד לא מצפה למאומה מאיתנו", אמר המאמן סאניול. "ספרד היא אחת הקבוצות הגדולות של היבשת, אבל גם פורטוגל שייכת לגדולות וניצחנו אותה. אנחנו אמנם קבוצה קטנה, אבל לאף אחד אין לב גדול כמו שלנו".
זו תהיה נבחרת גיאורגיה קרועה מבפנים שתתמודד מול ספרד הפייבוריטית. היא תרצה להמשיך במסע ולהוכיח שהיא שייכת לצמרת האירופית. האוהדים יניפו בגאווה את הדגל וישירו את ההמנון, אבל, מאחר ש־80 אחוז מתושבי המדינה תומכים בכניסה לאיחוד האירופי, וכיוון שהחוק יכול להרחיק אותם מצירוף, השחקנים הגיאורגים ישחקו עבור הכבוד והתהילה של מדינה, שהממשלה הכריזה על מלחמה נגד אזרחיה.
