ב-8 במרץ צוין בעולם יום האישה, יום שנוצר בעקבות יוזמה של מפלגת סוציאליסטים אמריקאית במטרה להיאבק למען זכויות נשים. כמה אבסורדי זה לחגוג אותו במדינה שבה אייל גולן, עם כל ההאשמות החמורות המיוחסות לו, עדיין ממשיך למלא את אצטדיון בלומפילד, ויש הקוראים לו "האמן הלאומי".
כרגע, במדינת ישראל שנת 2025, אנחנו חיים במציאות שבה כוחניות ודורסנות זוכות להאדרה, בעוד אמפתיה וסולידריות מקבלות גינויי בוז. משפחות שכולות, משפחות חטופים ואף החטופים עצמם מקבלים יחס מהממשלה כאל מטרד ונאלצים להתדפק כעניים בפתח על דלתות ארה"ב, שמחבקת אותם כאילו אין להם מדינה משלהם.
כשבאים בטענה לישראלים שעוזבים את הארץ – "אין לכם לאן ללכת, לא ראיתם מה היה בשואה?" – מנסים לצייר את ישראל כמקום הבטוח ביותר ליהודים. אך האם זה באמת כך? אם כן, אז מדוע נשיא של מדינה אחרת דואג יותר לאזרחי מדינת ישראל מאשר מדינת ישראל עצמה? ומי היא מדינת ישראל אם לא מי שעומד בראשה? ואם זה לא היה ברור – לא מדובר ביועמ"שית.
במציאות מעוותת שכזו, איך אנו מתפלאים שאמן עם רקורד אפל ואלים מתהדר בתואר כמו "הזמר הלאומי", ממלא אצטדיונים והיכלים? ומי הם האנשים שמגיעים להופעות שלו אם לא אלו שבחרו את הממשלה הכי ערלת לב שידעה האנושות?
אפשר להתייפייף ולהתווכח עד מחר ולהגיד "לא כולם" ו"זו הכללה", אבל בואו תראו לי את הקהל של הכבש השישה עשר ממציא שירים נגד נפגעות תקיפה מינית. לא מצליחים לדמיין את זה? מעניין למה. הראה לי איזה אמן אתה מעריץ ואומר לך מי אתה.
דבר מטריד נוסף הוא העובדה שחלק מרוכשי הכרטיסים להופעות של גולן הם חברי ועדי עובדים מתחום ההוראה והמשטרה – שני תחומים שאמורים לשמש מודל לערכים של צדק, כבוד ושוויון. מדובר במערכות שבסיסן אמור להיות מוסר וצדק, אך מה שמדאיג הוא שבמקום לפעול בהתאם לערכים אלה, אותם עובדים בוחרים להוציא כספים על הופעה של אדם שמעורר שאלות מוסריות כל כך קשות.
ההסתאבות המוסרית של מדינת ישראל נוגעת בכל חלקה טובה, וכן גם ה"תרבות" אינה יוצאת מן הכלל.
בחירת השיר לאירוויזיון, תחרות שהייתה אמורה להיות אנונימית וחפה מפרוטקציוניזם, כשבסופה נבחר שיר של קרן פלס – שקשורה אישית לתוכנית ולהפקה – מעלה תחושת ייאוש בקרב אמנים. כי מה הטעם בכלל?
אין תחום במדינה הזאת שלא סובל מנפוטיזם, כי מי צריך כישורים כשיש פרוטקציה? כנראה שלעם היהודי ניהול מדינה זה משהו שגדול עליו בכמה מידות. כשיהונתן גפן חי בלונדון ושקל לא לחזור לארץ הוא התייעץ עם מוטי קירשנבאום שאמר לו: "אתה לא רוצה לדעת איך זה נגמר?"
המתלוננות, בהן טאיסיה זמולוצקי שבחרה לחשוף את סיפורה, פנתה לתקשורת ולרשויות בעקבות ההתנהלות הבלתי ראויה שנחשפה. היא חשבה בתמימות שברגע שהיא תחשוף את פרצופו של אייל גולן, הצדק ייעשה. מה שהיא לא הבינה זה שכולם כבר יודעים בדיוק מי הוא – פשוט לא אכפת להם.
