על שלל הבעיות שיש למכבי תל אביב העונה, אתמול (חמישי) נתקלנו בעוד אחת. למכבי תל אביב אין "גו טו גאי", אין למי ללכת במהלך האחרון. בהתקפה האחרונה, כשהכדור היה של מכבי כדי לנצח בשלשה או ללכת להארכה עם סלי לשתי נקודות, ראינו התקפה מבולבלת שהסתיימה באיבוד. לא ראינו שחקן שבה לקחת את הכדור ואת המשחק עליו, והתוצאה בהתאם. געגועים לווייד בולדווין, לורנזו בראון ואפילו סקוטי ווילבקין.
אבל זו, כאמור, רק בעיה אחת. הבעיה המרכזית הייתה שהיא לא ניצלה את המצב הרעוע של יריבתה. מכבי קיבלה את ברצלונה במתנה, כשהיא בעצמה במשבר של ארבעה הפסדים רצופים. הקבוצה מקטאלוניה החסירה ארבעה פצועים והגיעה מותשת אחרי הפסד דחוק מול פנאתינייקוס בחוץ 48 שעות קודם לכן.
מכבי תל אביב לא ניצלה את הסגל הקצר והעייפות של בארסה וגם הפגינה סף שבירה נמוך. היא איבדה יתרון של 16 נקודות וזו לא הפעם הראשונה העונה שזה קורה. כל התנאים היו בצד שלה והיא לא ידעה לקחת את המשחק, מה היא עוד הייתה צריכה?
קבוצת היורוליג היחידה שמכבי ניצחה לאחרונה היא אלבה ברלין, הקבוצה החלשה במפעל. מכבי היא באופן רשמי קבוצת תחתית ביורוליג וזהו מצב אותו היא לא מכירה כבר שנים. זה לא מקרי שכן הבינוניות בסגל זועקת לשמיים. שחקני החיזוק שהגיעו תוך כדי תנועה, דיוויד דג'וליוס ומריאל שאיוק, לא ממש מחזקים. יש גבול כמה אפשר לדרוש מג'יילן הורד המצוין, והציפיות מעודד קטש לחולל קסמים לא ריאליות. הקסמים נגמרו בעונה שעברה.
מכבי תל אביב כעת במאזן 10:4 וצריך מחשבון כדי להבין איך בדיוק היא תגיע למספר הניצחונות הדרוש שייאפשר לה להיאבק על כניסה לפלייאין. כרגע היא על פחות מ-30% הצלחה וכדי להפוך לרלוונטית במאבק היא תצטרך מעכשיו למעלה מ-60% הצלחה. לא ברור איך זה יקרה. היורוליג בורח לה ומתקרב הרגע בו היא תצטרך להתרכז בליגה. מכבי עלתה לפלייאוף בשנים האחרונות וקודם לכן גם אם לא הגיעה לשמונה הגדולות, היא לפחות הייתה בתמונה עד הסיום. כפי שזה נראה כרגע, אם לא יהיה מהפך גדול, הליגה תהיה המפעל המרכזי שלה להמשך העונה.
אם בליגה עסקינן, אז ביום ראשון יש דרבי. כרגע זה יותר חשוב מהיורוליג. מלבד הביתיות למכבי אין שום יתרון על הפועל תל אביב, מחוזקת בדימיטריס איטודיס. אף אחד לא יופתע אם מכבי שמגיעה עם הראש למטה תספוג הפסד שלישי ברציפות תוך פחות משבוע.