"המשימה שלנו בתחום התרבות היא לאפשר את החשיפה ולהביא קהל שהוא לא הקהל הברור מאליו, לא הקהל שבאופן טבעי עוקב אחרי ישראל ומגיע לאירועים שקשורים לישראל, אלא קהל שוחר תרבות", אומרת ענת גלעדי (51) שעומדת בראש מחלקת אומנויות בחטיבה לדיפלומטיה תרבותית במשרד החוץ.
המחלקה שגלעדי עומדת בראשה היא חלק ממערך הדיפלומטיה ציבורית של ישראל שמשימתה קידום קשרי התרבות הבינלאומיים של ישראל, ובסיועה מתקיים פסטיבל 'חשיפה בינלאומית' שמזמין מפיקים ואנשי אומנות מרחבי העולם להיחשף לאומנים ישראלים.
לדבריה, ההשפעה הגדולה ביותר האפשרית על משפיעים מהעולם היא ביקור בארץ. "אנחנו רואים שמי שמגיע לביקור שבו הוא נחשף לתרבות הישראלית ולארץ, הופך לשגריר, עד כדי כך שאנשים הגדירו את הביקור בארץ כמשנה חיים". היא מספרת שאחרי 7 באוקטובר העניין הפך להיות הרבה יותר חד.
גלעדי עובדת במשרד החוץ 30 שנה, ובתחום הדיפלומטיה התרבותית ב-15 שנים האחרונות. "זה תחום שמאפשר לתווך ולהעביר מורכבויות ולשקף את מגוון הקולות והעושר של החברה הישראלית. הקהל בעולם, צרכן התרבות, הגיע לרוב עם סימני שאלה שאפשרו דיאלוג, גם אם הוא על רקע של אי-הסכמות".
פסטיבל 'חשיפה בינלאומית' בתדר בתל אביב, 2019. "הקהל בעולם, צרכן התרבות, הגיע לרוב עם סימני שאלה שאפשרו דיאלוג, גם אם הוא על רקע של אי-הסכמות" (צילום: ארז שני)
היא מספרת שכיום היא מתמודדת עם הרבה השטחה, חד-ממדיות וראיית המציאות בשחור-לבן. "כך מחלקים היום את העולם, ואנחנו צריכים להביא את הקונטקסט, להביא מורכבות, עומק ופרשנויות לא רק למציאות אלא גם לחזון עתידי. ולכן אני כל כך מאמינה במה שאנחנו עושים וכל כך אוהבת את התחום גם מבחינה מקצועית. בשנה שגרתית, שאני חושבת שקשה לנו להיזכר בה כבר, לפני הקורונה, הבאנו יותר מ-1,000 מנהלים אמנותיים בשנה. מקבלי החלטות, מנהלי פסטיבלים שמחליטים מה ייראה על הבמות, אם בתחום המוזיקה, הספרות או המחול. אחרי 7 באוקטובר הכול כמובן נפסק, ומאז לא התאושש. לקח זמן עד שמופעי התרבות חזרו".
קושי נוסף שהתעורר היה הפגנות ופעילות אנטי-ישראלית פעלו להדיר מופעי תרבות ישראלית. "להציג מופעי תרבות בעולם זה לא בלתי אפשרי, אבל יש סביב זה המון התעסקות, וזה מצריך מהמוסדות בעולם להתעסק בזה יותר, היערכות ביטחונית ולוגיסטית שונה".
בחצי השנה האחרונה יש התעוררות מחודשת. "היא עדיין בהיקפים מצומצמים בהרבה כמובן. לא ניתן להשוות למה שהיה לפני המלחמה. עדיין יש בעיות לוגיסטיות, להגיע לארץ זה עניין מורכב, יש לנו המון אנשים שהיו מעוניינים להגיע אבל קיים חשש ביטחוני, היו גם ביטולי טיסות, ואנחנו מדינה במלחמה.
"אבל אנחנו רואים איזושהי התעוררות מחודשת שהתחילה סביב פסטיבל דוקאביב ופסטיבל ירושלים שהיינו שותפים בהם. ישראלים מוזמנים יותר לחו"ל, אגי משעול זכתה עכשיו בפרס מכובד בגרמניה וטל ניצן הייתה בברזיל עם ספר חדש שיצא לאור. אין חרם, אבל ההיקפים מאוד מאוד מצומצמים וזאת המשימה שלנו – להיאבק קשה על כל הזדמנות כזאת, על שימור הקשרים ועל מציאת הזדמנויות חדשות. לפעמים זה גם להזכיר לחברים קרובים בחו"ל את התפקיד של תרבות".
שלט הכניסה לפסטיבל 'חשיפה בינלאומית' במועדון הצוללת הצהובה בירושלים, 2019. "אנחנו צריכים להביא את הקונטקסט, להביא מורכבות, עומק ופרשנויות לא רק למציאות אלא גם לחזון עתידי" (צילום: מאיה אראל)
פסטיבל 'חשיפה בינלאומית' מציג את המוזיקה הישראלית העדכנית בפני מובילי דעה ומקבלי החלטות בתחומי המוזיקה בחו"ל. מקבילים לו פסטיבלי חשיפה לתיאטרון ולמחול. פסטיבל המוזיקה נעשה בשיתוף פעולה עם מועדון הצוללת הצהובה בירושלים, והשנה יתקיים חלק מהפסטיבל באילת, כחלק מפסטיבל ג'אז בים האדום. "זה מאוד מלהיב את מי שהחליט להגיע לכאן, אלו חברים, שותפים שהקשרים שלהם למוזיקה ולמוזיקאים הישראלים הדוקים. הם מעריכים את המוזיקה שנוצרת כאן, עוקבים או אחרי הרכבים ואחרי הזירה בכלל ומגיעים לכאן בציפייה מאוד גדולה".
בעבר התגלו בפסטיבל יוצרים שפרצו לתודעה הבינלאומית כמו אסף אבידן, נגה ארז, לולה מארש, גבע אלון, אורפנד לנד ועוד. "אנחנו לא גורם שעושה בחירות אומנותיות ומתערב בתכנים. המשימה שלנו היא שעצם הקשר יקרה. לכן הפעילות היא מאחורי הקלעים, פתיחת דלתות. אנחנו גם לא גוף מפיק. אנחנו עושים הכול בשיתופי פעולה או גורמים מקומיים שהם אנשי המקצוע". להבדיל מפסטיבלי המחול והתיאטרון, מופעי המוזיקה פתוחים גם לקהל הישראלי.
צוות המחלקה לאומנויות בחטיבה לדיפלומטיה תרבותית בפעולה. "כשבישראל מסתיים יום העבודה, בקצה השני של העולם הוא רק מתחיל" (צילום: עמרי יגן)
גלעדי עובדת מסביב לשעון. מבחינתה לא מדובר בעבודה, אלא במשימה. "העבודה במשרד החוץ היא עם השגרירויות שלנו בעולם – כשבישראל מסתיים יום העבודה, בקצה השני של העולם הוא רק מתחיל".
המחלקה היא גם צומת מידע עבור השגרירויות בעולם. "השגרירויות עוקבות באופן שוטף אחרי מה שנעשה בארץ, אבל זה שטף עצום של תכנים והנוכחות שלנו חשובה מאוד. אם יש מקום שבו אני מרגישה מלאת השראה, אנרגיות ואופטימיות זה במפגש עם יוצרים ויצירות בעולם התרבות. יש פה יצירות ויוצרים מדהימים וזה הדרייב הגדול במשימה המקצועית הזאת. דיפלומטיה זה מקצוע רנסנסי, במובן הזה של הצורך לעסוק בהרבה מאוד תחומים במקביל. אחת התכונות העיקריות שלנו כדיפלומטים היא סקרנות אינסופית ויכולת למידה תמידית של תחומים ועולמות חדשים וזה משמש אותי גם בצרכנות שלי בתחום התרבות".
